רשימת המשאלות האחרונה של אמא

"רשימת המשאלות האחרונה של אמא" מאת קאתי הופקינס
 "The Kicking The Bucket List"
333 עמ' הוצאת הכורסא

כשלקחתי את הספר לידיים הייתי בטוחה שזה עוד ספר קליל שיעזור לי להעביר את החג הארוך הזה. השם כמובן הזכיר לי שם של ספר אחר שקראתי לפני כמה שנים וציפיתי למשהו קליל וחמוד כמו ההוא.

אז זהו, שזה ממש לא אותו סיפור.
קצת על הספר:
שלוש אחיות נפגשות לקריאת הצוואה של אמן. שלוש אחיות שונות באופיין ומנוכרות זו לזו. איריס (אמן) השאירה צוואה עם תכנית. כדי שהן יהיו זכאיות לרשת אותה עליהן להיפדש יחד לסוף שבוע כל חודשיים, סוף שבוע מלא במשימות שהיא השאירה להן. רק אחרי שימלאו את כל המשימות יוכלו לקבל את הירושה.

סופי השבוע מתחילים וכמובן העבר צץ וצף יחד איתם. כל אחת מהאחיות מחזיקה בבטן דברים שסוחבת עוד מהילדות והדברים מתחילים לצאת. הן עוברות משימות משונות שכל מטרתן לקרב ביניהן ולעזור להן לגלות מחדש זו את זו ואת עצמן בתהליך.

לכל אחת מהן יש סיבה משלה למה הן מוכנות למלא את המשימות וכל אחת מנסה בדרכה שלה, להבין מה בכלל רצתה אמן בכל הסיפור הזה. הדבר היחידה שנראה שמשותף לכולן - שלושתן אהבו את אמן והיו קשורות אליה מאד ושלושתן מתגעגעות אליה מאד.

רוז הבכורה - נשואה ואם לילדים בוגרים, תמיד מחושבת ויודעת בדיוק מה ואיך צריך לעשות, רק שלגורל תכנונים משלו והיא מוצרת את עצמה במצב שחדש לה - לא היא קובעת את החוקים.

די (דייזי) האמצעית - אמנית, גרושה, בתה היחידה בחרה לגור עם אביה באוסטרליה והיא גרה בשכירות כבר 28 שנה באותו בית שאותו היא מחשיבה לביתה שלה רק שהתכניות עלולות להשתנות כשבעלת הבית שלה מתה.

פלייר - רווקה שחיה את החיים הטובים - תמיד נראית מצויין ותמיד חיה טוב. אבל האם זה באמת מספיק?

שלושתן נקראות על שם פרחים אבל כמו שהפרחים שהן נקראות על שמם שונים מאד אחד מהשני כך גם האחיות שונות אחת מהשניה וחות חיים שונים לגמרי. האם העבר המשותף והמשימות של אמן יצליחו לקרב אותן מחדש?

ציינתי כבר שציפיתי לספר שהוא רק קליל וחמוד שהסוף ברור כבר מההתחלה. אבל יש טוויסטים בעלילה והסיפור לא כזה פשוט.
אני לא אפרט יותר כדי לא לעשות ספויילר אבל בהחלט ספר טוב הרבה יותר ממה שציפיתי. ספר רגיש ומקסים

נוודי הצוללות - אלון אלטרס

החיפוש אחרי פושע נאצי זקן מביא לתעלומה גדולה הרבה יותר. מי קונה ממנו כתבי יד נדירים שיכולים להוביל לאטלנטיס האבודה וכיצד מחנות קיץ לסטודנטים בארכיאולוגיה קשורים אחד בשני? הספר הראשון בטרילוגיית מתח שמשלבת בתוכה היסטוריה עם טכנולוגיה, מתח עם רומן

נוודי הצוללות - אלון אלטרס
ז'אנר - ספרות מקור, דרמה, מתח
317 עמ', הוצאת כנרת זמורה ביתן

אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה נאצים רבים הצליחו לברוח למקומות שונים בעולם. חלקם הגיעו לדרום אמריקה (כמו אייכמן שנתפס בארגנטינה), חלקם הגיעו לידי האמריקאים ובתמורה לחופש שיתפו אותם במחקרים המתקדמים שעשו הנאצים בתחומים שונים, וחלקם נעלמו ברחבי העולם.

נוודי הצוללות - הכינוי בספר לפושעים הנאצים, שחצי עולם חיפש אחריהם בשנים שלאחר המלחמה. נאצים שנעלמו מאירופה כמו צוללת באה והעבירה אותם את האוקיינוס, עד שהגיעו למקום שבו יוכלו לחיות כאילו לא עשו כלום.

בנוסף לנאצים המזדקנים קיימים לצערינו בכל העולם אנשים צעירים שהולכים אחרי האידיאולוגיה הנאצית ומאמינים שהם שייכים לגזע העליון. אחד המיתוסים שלהם מדבר על כך שהם מצאצאי האנשים שחיו באטלנטיס.

סגן אלוף עמי נדיבי עזב את חיל הים לאחר שירות של 25 שנה בהתחיל בשייטת 7 והמשיך עד לפיקוד על צוללת מהמתקדמות ביותר בחיל. עמי מחליט "לא להחליט" מה הוא רוצה לעשות באזרחות ומנצל את הזמן הפנוי לבילוי ולהכרות מחודשת עם בתו בת השש עשרה. בתור לוחם בצוללות הוא נעדר כמעט מכל ארוע חשוב בחיי בתו ומחליט לשנות את חייו. הוא מסרב לכל הצעות העבודה המפתות שהוא מקבל, הצעות שירחיקו אותו שוב מהארץ ומבתו.

להצעה אחת הוא לא יכול לסרב. איש מוסד לשעבר שהוא גם חבר ילדות של אביו פונה אליו לעזרה במציאת פושע נאצי ובניסיון להבין מה הוא וההולכים אחריו מנסים לעשות.

עמי מגלה שהזקן מוכר כתבי יד נדירים ומפות שאמורות להוביל לאטלנטיס האבודה. מטובה קטנה שהחליט שהוא עושה לחבר של אביו, עמי מנסה לפצח תעלומה גדולה הרבה יותר. יחד עמו נמצאת בתמונה קטרין - שוויצרית שעובדת בבית מכירות פומבי בוינה ובזכותה הגיעו למידע החדש אודות הפושע הנאצי וחבורתו.

יחד הם מנסים להבין מה מתכנן או נאצי זקן והאם הוא בכלל המפעיל או שקיימת רשת נאצית חדשה שהעולם עוד לא מודע אליה?

זה הספר הראשון בטרילוגיה מתח ואני אישית כבר ממש מחכה לקרוא את ההמשך

הטובה שבמרגלות - אלכס גרליס

מאחורי הקלעים של הפלישה הגדולה לנורמנדי מסתתרות פרשות ריגול והטעיה. ספר זה מביא את אחד הסיפורים המרתקים שבלעדיהם אולי מלחמת העולם השניה הייתה מסתיימת אחרת

הטובה שבמרגלות - אלכס גרליס
ז'אנר - דרמה, ריגול, מלחמת העולם השנייה
490 עמ', הוצאת פן

הפלישה לנורמנדי החלה בשישי ליוני 1944 מעט אחרי חצות והיוותה למעשה את תחילת הסוף של מלחמת העולם השניה. זו הייתה הפעם הראשונה בה כוחות בעלות הברית הצליחו לחדור לאירופה הכבושה ולהתחיל להתקדם לעבר גרמניה.

המבצע הגדול תוכנן במשך שנתיים בהם נלחמו כוחות הברית שעדיין לא נכבשו בנאצים ובני בריתם. בנוסף להעברת ציוד לוחמה מתאים לאיזור ותיאום של כל הצדדים נדרשה פעולת הטעיה גדולה. כל הפלישה הייתה תלויה בתכנית ההטעיה - הנאצים חייבים להאמין שהם ינסו לתקוף מקום אחר, וכשיבינו היכן באמת מתרחשת התקיפה, זה כבר יהיה מאוחר מדי.

על חלקים מסיפור ההטעיה מספר הספר הזה.

המודיעין הבריטי הצליח לעלות על עקבותיה של מרגלת נאצית צרפתיה שהושתלה בלונדון. הכינוי שלה הוא מגפאי (עורב באנגלית) אולי בשל שערה החלק והשחור ועיניה השחורות שמזכירות עורב.

מגפאי או נטלי כפי שהסובבים מכירים אותה, אחות במקצועה, מצליחה לקבל הצבה בבית חולים צבאי שם היא מכירה את אוון קווין. אוון, קצין צעיר בחיל הים שנפצע באחד הקרבות, מתאהב באחות הצרפתיה ולא מאמין למזלו הטוב כשהיא מסכימה להינשא לו. רק אחרי שהיא נעלמת לאחר פלישת כוחות הברית לנורמנדי, מבין אוון שאהובתו היא לא בדיוק מי שהוא חשב, ושכל עולם המודיעין עבד עליו כדי להשיג את המטרה הנעלה של הטעיית הנאצים במקום הפלישה המתוכננת.

לאחר שאוון מגלה עוד פרטים על משימתה האמיתית של נטלי הוא יוצא לחפש אותה בצרפת אבל המודיעין הבריטי גם הוא בעקבותיה.

מי יגיע ראשון? האם אוון ונטלי יכולים לשים את העבר מאחוריהם או שהעבר ירדוף אותם לנצח?

הסיפור מעביר אותנו דרך לונדון אל צרפת הכבושה, לוקח אותנו למפקדות הנאצים בברלין שם מבינים חלק מהמפקדים שהסוף קרב, אבל לא מעזים לומר דבר לפיהרר. 

ספר מרתק על תקופת סוף מלחמת העולם השניה, תקופה בה העולם התחיל להבין איזה זוועות מסתתרות על אדמת אירופה הכבושה. סיפור על אהבה שבעולם רגיל לא יכולה הייתה להתהוות.

ספר יפהפה שיש בו הכל - מתח, ריגול בינלאומי, דרמה ורומן. אנחנו יודעים כמובן שהפלישה הצליחה אבל יש כאן נקודת מבט ייחודית על כמה מהדמויות שגרמו לתוצאה, בידיעתן או שלא בידיעתן.

מה אם נוותר - אסנת סבן

אלה אוהבת לצייר והיא גם מאד טובה. אבל החיים הובילו אותה למקום אחר והציור כמו נשכח. עכשיו יש לה הזדמנות נוספת לצייר ולהראות לעולם מה היא יודעת לעשות. האם היא תיקח את ההזדמנות או תוותר עליה? 

מה אם נוותר - אסנת סבן
ז'אנר - ספרות מקור, דרמה
204 עמ', הוצאת שלוש נקודות

החיים של אלה נראים כאילו הולכים לכיוון אחד בלבד - למטה. היא גרה עם בנה בן ה- 13 בדירה קטנה ובקושי מצליחה להחזיק את הראש מעל המים. בעלה בגד בה ועזב בדיוק כמו שאבא שלה עשה. הבן שלה רוצה לעזוב ולגור עם אביו ועם משפחתו החדשה ולאלה נדמה שלא נשאר כלום.

מתוך כל העצב הזה מתחילים לצוץ נקודות אור קטנות שמזכירות לאלה כמה היא אוהבת לצייר וכמה היא טובה בזה.

כשאלה הייתה קטנה, אחרי שאביה עזה ואמה נאלצה לעבודה שעות ארוכות מחוץ לבית, היא התחברה לשכנה המבוגרת מהקומה הראשונה.

אוולין הייתה ציירת ולימדה את אלה את כל מה שהיא יודעת, ולאט לאט הבית של אוולין התחיל להתמלא בציורים המופלאים של אלה. אבל אז מצרכים כלכליים נאלצו אלה ואמה לעבור דירה והקשר בין השתיים ניתק. מאז אלה לא ציירה עד עכשיו.

היא מוצאת מודעה שמציעה ציוד שאין בו שימוש למי שמעוניין וכך לאט לאט היא מתחילה להיזכר בכל מה שאוולין לימדה אותה ואיך היו יושבות שעות ומציירות.

היא מתחילה לעבוד בגלריה לאמנויות וגם מחליטה לגשת לתחרות ציור שעורכת אותה גלריה. 

הראל, הבעלים של הגלריה, הוא בעל נכסים רבים שכמעט ולא מגיע לגלריה אבל דואג לשוחח עם אלה כל ערב ולהתעדכן במצבה והאם היא חזרה לצייר. לאט לאט אלה מגלה שהראל יודע עליה יותר ממה שהיא מספרת לו והיא מתחילה להבין שאולי לא הכל היה מקרי. היא מנסה לגלות מה הוא מסתיר ממנה ומגלה קשר לעברה, קשר שלא חשבה שאפשרי.

הכישרון של אלה הוא כה גדול שכשהיא מחליטה לחזור לצייר, הציורים פשוט יוצאים ממנה בטבעיות כאילו לא הפסיקה לפני כל כך הרבה שנים. האם הציורים שלה יקחו אותה למקום חדש ונכון יותר עבורה או שרק יחמירו את מצבה?

הספר לוקחת אותנו קדימה ואחורה בחייה של אלה ואנחנו מגלים מה קרה, איך היא התחילה לצייר ומה ומי גרמו לה להפסיק. 

אסנת סבן מספרת את הסיפור כל כך יפה וכל כך "חי" שממש הרגשתי שאני עם אלה כשהיא מציירת וממש מרגישה את משיכות המכחול על הבד.

"מה אם נוותר" הוא ספרה הרביעי של אסנת סבן, ספרה השני "טוסקנה של הבינוניים" היה לרב מכר דיגיטלי. בהחלט מחכה לספרים הבאים שלה

כותבת הנאומים - מגי אוצרי

מה עושה עיתונאית כשהיא מגלה מידע חשוב על המועמדת המובילה בבחירות? האם היא מפרסמת בידיעה שהיא תהרוס את המועמדת שהיא מעריצה, או שותקת? מה שהיא לא תבחר לעשות, היא למעשה תקבע את גורל הבחירות

כותבת הנאומים - מגי אוצרי
ז'אנר - ספרות מקור, דרמה
286 עמ' הוצאת כנרת זמורה ביתן

עיתונאי קטן שלי - אריק איננשטיין:

הם כותבים בעיתונים
מה שהם רוצים
מסרסים מלכלכים בלי שום רחמים
נכנסים אל המיטות
מציצים מהחורים
ואין מה לעשות
אין פה רחמים

לי-את קנולר היא כתבת פוליטית באתר חדשותי לא מן הגדולים במיוחד וגם היא כמו האתר, נחשבת ככשילון גם בתחום הקריירה שלה וגם בתחום האישי.

לי-את היא בת יחידה למשפחה רמת שרונית אשכנזית ומבוססת, שבהחלט אפשר לקרוא לה ילדת שמנת. היא מנסה למרוד בעולם אליו היא שייכת ומהווה אכזבה תמידית להוריה הבורגנים.

בתור כתבת פוליטית היא מסקרת תמידית את דוקטור לאנה ביטון - הכוכבת של בחירות 2015. 

ללאנה, שהפכה מילדת רחוב לתקווה החדשה של הציבור המזרחי במדינה, יש סוד גדול שיכול להרוס את כל מה שהיא בנתה, ולכל מה שהיא מתיימרת להיות.

לי-את מקבלת שיחת טלפון מוזרה ובה מידע חדש על הגיבורה שלה - על לאנה. היא מתחילה לחקור ולחפור ומגלה שהמידע נכון ויותר מכך, אם הוא ייתגלה הוא יהרוס את כל מה שלאנה בנתה. המידע הזה יהרוס לא רק את חייה הפוליטיים אלא גם את חייה האישיים.

הספר הזה נוגע בכמה נושאים כאובים בחברה הישראלית. קודם כמובן ב"זכות הציבור לדעת". האם באמת זכותו של הציבור לדעת הכל על אנשי הציבור?

איפה עובר הגבול - האם דברים שלא קשורים לאופן תפקוד נציג הציבור גם זכות הציבור לדעת? 

הנושא הכאוב השני שהספר נוגע בו הוא העדתיות בישראל. למרות שעברו כבר 70 שנה מאז הקמת המדינה עדיין יש אנשים שמתעסקים בשאלה - "מאיזה מוצא את/ה?" ולפי התשובה מסווגים את האדם.

אנחנו יכולים לספר לעצמינו כמה שנרצה שהיום זה כבר לא ככה אבל גם במערכת הבחירות האחרונה וגם בזו שתבוא, נושא האשכנזים מזרחיים תופס מקום נכבד. 

ועל הגל הזה בדיוק רוכבת לאנה ביטון שהסקרים מנבאים לה יותר מעשרים מנדטים מה שיביא אותה להיות לשון מאזניים בהרכבת הממשלה.

לי-את ולאנה, שתי נשים משני עברי המתרס של החברה הישראלית. אחת אשכנזיה מבית הכי בורגני שיש, והשניה פנתרה מרוקאית, שלא תתן לשום דבר ולאף אחד לעצור אותה להגיע לאן שהיא רוצה להגיע.

שתי הדמויות המרתקות הללו שונות בכל כך הרבה תחומים שרק אחת תוכל לשרוד. או שאולי האמת תהרוס את שתיהן?

ספר מצויין שמעבר לסיפור הטוב שבו נותן לנו גם סוג מראה על החברה בה אנו חיים היום בארץ

ואי אפשר בלי השיר של אריק איינשטיין:

רק עוד יום אחד - קריסטין הרמל

ספר חביב ולא יותר. למרות הנושא שאמור להיות כבד ועצוב הספר מאד קליל ומתאים לדעתי בעיקר לבני נוער

רק עוד יום אחד - קריסטין הרמל

ז'אנר - דרמה, רומן

220 עמ' הוצאת הכורסא

קריסטין הרמל מנסה לרכב על ההצלחה של ספריה הקודמים אבל הפעם הביצוע פחות מוצלח.

הרעיון של הסיפור נחמד מאד אבל הביצוע יכול היה להיות טוב יותר.

ג'יל היא אחות במחלקת אונקולוגיה ילדים - המחלקה הכי קשה לדעתי שקיימת. היא מוקפת בילדים חולים שהרבה מהם גם לא יצליחו להבריא.

ג'יל היא רווקה בת 39 שגם לא חוותה מערכת יחסית רצינית מעולם ותמיד חלמה על אהבה גדולה ולהקים משפחה. אמה נפטרה לפני חמש שנים ועם אביה היא כמעט ולא בקשר.

כאבי ראש חוזרים וקשים מביאים אותה לבצע סדרת בדיקות שבסופן היא מתבשרת שיש לה גידול אלים, מה שמותיר לה שבועות בודדים בלבד לחיות.

לוגאן - אחד הילדים המטופלים במחלקה - משתף אותה בסוד שיכול לשנות את חייה (מה שנשאר מהם). בלובי של בית החולים קיים עץ קסום שיאפשר לה לחיות את אותו יום שוב ושוב עד שהיא תשלים את מה שחסר בחייה.

ג'ייל עוזרת ללוגאן ולעוד שני ילדים חולים להגשים את משאלותיהם האחרונות ועל הדרך פותרת בכך כמה מהבעיות שלה. היא מרגישה חלק ממשפחה והיא אפילו מתחילה להתאהב אבל הזמן שלה הולך ואוזל במהירות. האם היא תצליח להגשים את כל מה שרצתה לפני מותה?

הספר מדבר על מיצוי החיים, על מיצוי הרגע כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. 

אני חושבת שהוא מתאים יותר כספר נוער כי למרות נושא המוות והמחלות הוא לא ממש עצוב, וכמעט אין בו התייחסות למוות ולפרידה מאנשים אלא יותר המלצה איך לנצל את מה שנשאר לך לחיות. גם הסוף די מתקתק ואפילו קצת ילדותי.

התחושה שלי הייתה שהסופרת הייתה חייבת להוציא ספר אבל לא ממש השקיעה.

ספר חביב ולא יותר

משפחה גרעינית - סוזנה פוגל

במשך 30 שנה ג'ולי מקבלת מבני משפחתה (ולא רק) מכתבים מסוגים שונים. שילוב כל המכתבים יחד יוצר תמונת חיים של משפחה לא שגרתית בכלל

משפחה גרעינית - סוזנה פוגל
ז'אנר: דרמה
199 עמ', הוצאת פן וידיעות ספרים

יצא לכם פעם לעבור על המייל שלכם ולחפש מייל ישן מלפני נגיד חמש שנם? ואולי לפני עשר שנים?

מרתק לגלות מה תגלו אם תגללו עד לתאריך פתיחת תיבת השלכם.

אולי תגלו התכתבויות עם אנשים שאתם כבר לא בקשר מכל מיני סיבות. אולי תגלו חשבונית ישנה של מוצר שבכלל לא זכרתם שרכשתם.

ואולי גם תגלו התכתבויות שיעלו לכם זכרונות על מקומות שכבר שכחתם שהייתם ויהיה לכם נעים להיזכר.

כמובן שגם אולי תגלו זכרונות פחות נעימים אבל בטוח תגלו שם הפתעות ותגלו כמה התקדמתם מאז.

זה בגדול סיפור הספר - משפחה גרעינית. גיבורת הספר היא ג'ולי שדרך מכתבים שממונעים אלליה, אנחנו מצטרפים למסע זכרונות על פני שלושה עשורים.

משפחת פלר, משפחתה של ג'ולי, היא משפחה יהודית שלא ממש מתפקדת מבוסטון. הואיה מתגרשים ואביה מתחתן מחדש עם בחורה סינית. אמה, פסיכולוגית שמעולם לא נישאה מחדש, אחותה המאומצת שבתחילת הספר היא ילדה קטנה, אחיה הקטן מנישואיו השניים של אביה ועוד. גם חפצים כותבים לג'ולי כמו מכשיר הריצה בחדרו של אביה וההתקן התוך רחמי שלה ודרכם אנחנו מבינים מה עובר על ג'ולי עצמה ולא רק בעיניים של בני משפחתה.

המכתבים מלווים אותנו בחייה של ג'ולי עוד בשלב בחירתה לקול'ג בו היא תלך ועד שמתפרסם הספר הראשון שלה.

הספר שנון ויש מכתבים שממש צחקתי בהם ועם חלק ממש הזדהיתי (טוב בכל זאת משפחה יהודיה 😉)

ספר חמוד שיכול להעביר לכם כמה שעות בכיף

לפני שאלך - קולין אוקלי

דייזי מתכוננת לחגיגות ארבע שנים בהם היא נקייה מסרטן, אבל הוא מחליט לחזור ובגדול. המטלה של מציאת נושא לתזה מתחלפת במציאת אישה לבעלה ג'ק. ספר שובה לב ומרגש באמת עד דמעות - תכינו הרבה טישו

לפני שאלך - קולין אוקלי 
ז'אנר - דרמה, רומן
327 עמ' - הוצאת כתר

הדבר הראשון שיש לי להגיד לכם על הספר - תכינו טישו והרבה.

דייזי היא בחורה צעירה, עוד לא בת שלושים שחוגגת ארבע שנים להחלמתה מסרטן שד. היא גילתה אותו במקרה בצילום שאמור היה לבדוק אם יש לה שבר ביד, והרופא ראה משהו לא ברור דווקא בחזה והציל את חייה.

היא ובעלה ג'ק מתכננים כמו כל שנה לחגוג "סרטנמולדת" ודווקא אז מגיעה הבשורה שהוא חזר, ובגדול.

דייזי מבינה שרשימת המטלות הקבועה שמחכה לה על המקרר חייבת להשתנות. אין טעם כבר למצוא נושא לתזה או לקנות שתילים חדשים. המשימות עכשיו צריכות להיות - לדאוג שג'ק יסיים את לימודי הוטרינריה שלו ולמצוא לו אישה. כל השאר כבר לא רלוונטי ולא חשוב.

רוב סיפורי התמודדות עם מחלה סופנית מסופרים בדרך כלל מנקודת מבט של הנשארים מאחור (לא כולם כמובן, אבל רובם) ואילו כאן אנחנו נחשפים לעולמה של דייזי שמבינה שאלה החודשים האחרונים לחייה ואיך היא מתמודדת עם המצב.

לג'ק נשארו עוד חודשים בודדים לסיים את התואר, תואר ששניהם הקריבו כל כך הרבה עבורו, ואין מצב שהוא לא יסיים אותו בגלל מצבה. היא לא מוכנה שהוא יבוא איתה לבדיקות וטיפולים כדי שלא יפסיד זמן לימודים יקר אבל, היא לא עוצרת לחשוב מה הדבר עושה לג'ק.

הוא עומד לאבד את אשתו, את אהבת חייו, ומבחינתו הוא מעדיף להפסיד כמה חודשים בלימודים מאשר את החודשים האחרונים איתה.

דייזי כל כך מרוכזת בלדאוג מה יקרה לסובבים אותה אחרי לכתה שהיא מרחיקה אותם כבר עכשיו ולא נותנת להם להנות מעוד קצת זמן איתה.

כפי שפתחתי - תכינו הרבה טישו כי תזדקקו לו במהלך הקריאה אבל גם לא תוכלו להפסיק לקרוא.

לי הספר גם הזכיר את הספרים של ג'וג'ו מויס (גם הכתיבה וגם העטיפה) בייחוד את ללכת בדרכך רק שכאן הוא מסופר כאמור מהצד של החולה ולא מהצד של הנשארים מאחור.

ספר שובה לב ובהחלט לא שגרתי

נעורים ללא אל - אדן פון הורבאט

ספר שמתיימר לדבר על מצפונו של האדם הרגיל, זה שעומד מנגד ודואג לעצמו. בפועל מדבר על התגלות אלוהית שלא קשורה לשום דבר. אותי אישית הספר איכזב

נעורים ללא אל - אדן פון הורבאט
ז'אנר - דרמה 
194 עמ' הוצאת עם עובד

עלילת הספר מתרחשת בבית ספר בגרמניה של שנות ה- 30 במאה הקודמת. גיבור הספר שגם מספר לנו את הסיפור הוא המורה של כיתת תלמידים בגיל העשרה.

במרכז הסיפור פרשיית של רצח של אחד מתלמידיו והמורה מתלבט האם לחשוף פרט שידוע רק לו - אותו פרט יכול לשנות את כל החקירה מצד אחד, אבל יכול להביא לסיום הקריירה שלו מצד שני.

מעטיפת הספר: מה שנדמה ראשית כמשפט רצח מתגלה כמשפטו של כל אדם, לא הרוצח הוא הניצב על דוכן הנאשמים אלא המצפון - מצפונו של האדם הרגיל, העומד מן הצד, הדואג לעורו, העוצם עין.

היו לי הרבה ציפיות מהספר הזה. קודם כל העובדה שהוא מתרחש בגרמניה של שנות ה- 30 שזו תקופה מרתקת בעיני. מאד מעניין לקרוא ספרים על התקופה הזו ותקופת מלחמת העולם השניה שהם לא בהכרח מנקודת מבט יהודית.

הספר די קצר 190 עמ' והספר עצמו קטן אבל לקח לי יותר משבוע לקרוא אותו וכל יום הכרחתי את עצמי לקרוא עוד קצת אולי פתאום יקרה בו משהו.

סיפור הרצח הוא בכלל לא מהות הספר אלא ההתגלות האלוהית שחווה המורה וכיצד ההתגלות הזו מובילה אותו לשנות את דרכו. זה לא שהוא מבין שהדרך הנאצית היא לא נכונה אלא שהדרך הנאצית ללא אלוהים היא לא נכונה. הוא "חוזר בתשובה" ובכך זוכה לראות את האור.

לדעתי אין קשר לתקופה בה הספר מתרחש או למקום בו הוא מתרחש. באותה מידה יכול היה להתרחש בכל בית ספר ובכל מדינה ולאו דווקא בגרמניה הנאצית.

בסוף הספר יש אחרית דבר שאמורה להסביר קצת יותר את הספר. לא שינה את דעתי ואם אני צריכה לקרוא הסברים כדי להבין למה התכוון הסופר - זה הופך את הספר לשיעור ספרות וזו לא מטרתי כשאני קוראת ספר.

מבחינתי הספר היה אכזבה

להקיף את השמש - פולה מקליין

סיפור יפהפה שמשלב שני דברים שאהובים עלי - סיפור על אשה חזקה ששוברת את המוסכמות הקיימות, ומרחבי אפריקה האינסופיים.

להקיף את השמש - פולה מקליין
ז'אנר - דרמה
הוצאת ידיעות ספרים

אני מאד אוהבת סיפורים על אפריקה. הייתי בקניה לפני כמעט 21 שנה כולל ספארי קצרצר ותמיד ידעתי שאני אחזור לעוד. זה לקח 19 שנה אבל בסוף זה קרה ולפני כמעט שנתיים נסענו לטיול משפחתי לספארי בטנזניה. זה היה כל מה שזכרתי ועוד. המרחבים העצומים של הסרנגטי הם משהו שאי אפשר אפילו להתחיל לדמיין.

ישנו בלודג'ים מהממים שהנוף שנשקף מהם הוא עוצר נשימה. באחרון שבהם אפילו הגיעו אלינו זברות לבריכת השחייה, ובלילה השמיים מוארים במיליוני כוכבים. יש באפריקה משהו מיוחד שנכנס לך ללב (ולא רק אבק). לראות את החיות במקומן הטבעי ולא מאחורי כלובים או שערי בטון גדולים, לראות אותן מתנהגות כפי שהטבע מכתיב להן ולא לפי שעות ההאכלה או טיפול של בני האדם - אין למראות האלה תחליף.

כשהבנתי שהספר מדבר על קניה מצד אחד ועל אישה חזקה מצד שני, היה לי ברור שאני חייבת לקרוא אותו והוא אכן לא אכזב.

בריל מרקהאם נולדה באנגליה ועקרה עם משפחתה בגיל צעיר לקניה כשהיא הייתה בת חמש בלבד אמא נוטשת אותה ואת אביה וחוזרת לגור באנגליה. בריל גדלה כילדת טבע פראית שרגילה לעשות מה שהיא רוצה.

בעידודו של אביה היא מחליטה להיות מאמנת סוסים אך זה לא כך כך מקובל בתחילת המאה הקודמת, שבחורה תהיה בתפקיד גברי ותצליח במקום שגברים אחרים לא מצליחים.

הדרך אינה פשוטה לבריל אבל בעזרת נחישות ועקשנות היא לאט לאט מפלסת את דרכה לצמרת. י ששולט בקניה באותן שנים אלה הם האירופאים ועיקר הבריטיים שמנסים להביא לקניה את חוקי החברה הנוקשה כפי שהם מכירים מבית. החוקים הללו לא מאד מתאימים לבחורה הצעירה שגדלה לפי חוקי הטבע ולא לפי חוקי החברה. מצד אחד היא מסקרנת את כולם שרואים בה משהו חדשני ופראי ומצד שני, הם כופים עליה לקבל את החוקים שלהם אם ברצונה להיות חלק מהם ולהצליח.

בריל מעורבת במשולש אהבים עם צייד חיות הפרא דניס פינץ' האטון והסופרת קארן בליקסן שסיפורם תועד בספר ובסרט "זכרונות מאפריקה". בעקבות סיפור האהבה הסוער אך הכושל בריל מבינה שהייעוד האמיתי שלה הוא לא הסוסים שעד עכשיו היו עיקר חייה, אלא השמיים ומה שמסתתר בהם. היא מחליטה להיות טייסת ושום דבר לא יעצור אותה ברגע שהיא החליטה.

יש קטע בספר בו מתואר מפגש לא נעים במיוחד בין בריל לבין אריה שניסו לביית אותו. בריל מבינה שהאריה לא אשם במה שקרה, הוא בסך הכל עשה מה שטבעי לו. וכל גם היא - היא בסך הכל עושה מה שבא לה בצורה טבעית ופורצת את הגבולות שהחברה מציבה לה.

ממליצה בחום לקרוא את הספר.

ממליצה גם לנסוע לספארי בטנזניה ובקניה. קצת תמונות שאולי יעשו לכם חשק:

נדידת העדרים בסרנגטי

מלך החיות

הזברות מגיעות לביקור בבריכה. צילום: איתי רובינשטיין

חייה הפרטיים של גברת שארמה - ראטיקה קאפור

יום אחד מחליטה גברת שארמה שהיא לא יכולה יותר "להחזיק את התקרה עבור משפחתה" ושהגיע הזמן לגאוג גם קצת לעצמה. ספר מקסים ומלא הומור על אשה שמנסה לשלב בין מסורת לחיים מודרניים

חייה הפרטיים של גברת שארמה - ראטיקה קאפור
ז'אנר - פרוזה
175 עמ', הוצאת פן וידיעות ספרים
עיצוב עטיפה - טליה בר

רנוקה שארמה היא אשה הודית שחיה בניו דלהי. בעלה עובד בדובאי כשי לנסות ולחסוך מספיק כסף שיוכלו לקנות דירה משלהם. היא מגדלת את בנם בן ה- 16 וגם חמה וחמתה גרים איתם. בהתחלה חשבתי שהורי בעלה חיים איתה כדי לחסוך בעלויות שכירות אבל לאט לאט הבנתי שזה פשוט לא נהוג שאשה נשואה תחייה לבדה.

בכלל, התמונה המצטיירת של נשות הודו היא לא מלבבת במיוחד. אישה צריכה לקבל את אישור בעלה ללמוד ולעבוד ואם הוא לא מרשה אז היא רק תגדל את הילדים.

רנוקה שונה מנשים אחרות. יש לה שאיפות משלה לגבי עצמה ולגבי בני משפחתה. היא זאת שדחפה את בעלה לנסוע לכמה שנים לעבוד בדובאי והיא חולמת יום אחד לפתוח עסק שלהם. היא לא סיפרה לבעלה על החלום שלה אבל היא יודעת שהוא יסכים, כי הוא בעל מודרני.

השאיפה הגדולה ביותר שלה היא לגבי בנה - היא חולמת שהוא ילמד תואר שני במינהל עסקים ויסתובב בחליפה. היא כל כך רוצה את זה עבורו שהיא קונה לו חליפה כביכול עבור ארוע משפחתי אבל ברור לשניהם מה מטרת החליפה.

היא מתגעגעת מאד לבעלה ולחיי המשפחה שהיו לה אך גם יודעת למה הם מקריבים כל כך הרבה.

יום אחד היא פוגשת בתחנת הרכבת גבר זר שמוצא חן בעיניה. היא מחליטה שכלום לא יקרה אם היא תצא איתו קצת, תטייל ותחזור להרגיש מחוזרת. דבר מוביל לדבר והרומן בין השניים פורח הרבה מעבר למה שרנוקה תכננה.

רנוקה שארמה היא אישה נועזת, כך היא מגדריה את עצמה. היא מבינה שהיא לא יכולה לדאוג לכולם אלא חייבת גם לדאוג לעצמה, או לתת למישהו אחר לדאוג לה. ברור לה שהסיפור עם ויניט הוא רק כדי להעביר את הזמן עד שבעלה יחזור הבייתה אבל ויניט מסרב להרפות ממנה.

בספר המקסים הזה רנוקה מחכניסה אותו לחייה הפרטיים והסודיים ויחד איתה אנחנו עדים לשינויים שהיא עוברת מאשה מסורתית "שמחזיקה את התקרה עבור משפחתה" לאישה שמנסה לשבור קצת גבולות.

כמה מילים על העטיפה המשגעת בעיצובה של טליה בר - כל יד של האשה בתמונה מחזיקה משהו מחייה של גברת שארמה, מחשב שלדעתי מייצג את עבודתה, הגבר עם התיק מצייג את המאהב שלה, הגבר השני לדעתי מייצג את בנה ואילו הלב מייצג את בעלה - אהבתה האמיתית. אני חושבת שלכל אחת מאיתנו יש כמה ידיים שכל אחת קשורה לחלק אחר בחיינו ולנו הנשים, יש יכולת לשלב בין כולן בהצלחה רבה

ספר מקסים ומלא הומור - ממליצה בחום

די כבר עם השקרים שלך - פיליפ בסון

סיפור אהבתו של הסופר פיליפ בסון לתומא אנדרייה בשנות השמונים - שנים בהם אסור היה להיות שונה. בטח לא הומוסקסואל

די כבר עם השקרים שלך - פיליפ בסון
ז'אנר - דרמה, רומן
160 עמ', הוצאת אריה ניר ומודן הוצאה לאור

זהו סיפור אמיתי של הסופר והבמאי הצרפתי פיליפ בסון - אהבתו הראשונה לבחור מהעיירה הקטנה בה הוא גדל.

הסיפור מתחיל בשנת 2007 כאשר פיליפ עורך ראיון עם עיתונאית בלובי של מלון בבורדו ולפתע הוא רואה דמות מהעבר. הוא ניגש ומסתבר לו שמדובר בבנו של אהובו הראשון.

פיליפ גדל בעיירה קטנה ושמרנית בצרפת בשנות השמונים, שנים בהם לא היה נהוג להיות משהו שונה. בטח לא הומוסקסואל.

הוא מתאהב בתומא, נער בגילו חתיך השכבה ומלך הבנות ומבחינתו זו התאהבות מרחוק בלבד. ברור לו שאין שום סיכוי לאהבה הזו אבל לחלום תמיד אפשר.

יום אחד פונה אליו תומא ומבקש להיפגש איתו ביחידות. מכאן מתחיל רומן בין שני הצעירים השונים הללו. הם נפגשים בסתר עד חופשת הקיץ שבה טומא נוסע לספרד ונשאר לעבוד שם ופיליפ עובר ללמוד בתיכון אחר. הם לא יוצרים קשר אחד עם השני והפעם הראשונה שפיליפ מבין שטומא לא שכח אותו היא בפגישה המקרית בבורדו, עם בנו של תומא.

בעוד פיליפ יצא מזמן מהארון וחי את חייו בגלוי, תומא מעולם לא עשה זאת ומעולם לא הרגיש שהוא יכול לעשות זאת, הוא לא יכול להרוס לכולם את מה שהם חושבים עליו.

תומא מבלה את ימיו בכמיהה למשהו שמבחינתו הוא בלתי מושג עד הסוף הטראגי של חייו.

פיליפ בסון הקדיש את הספר לזכרו של אהובו ומכל דף ודף אפשר להרגיש את הכמיהה לאותה אהבה אבודה.

יש בספר עצבות שלא מרפה - עצב על אהבה אבודה שלא מומשה רק בגלל דעות קדומות וסטיגמות של החברה השמרנית בה הם גדלו.

סיפור עצוב ומרגש שאולי יכול היה להיגמר אחרת.

אזהרה - הספר מכיל תיאוריים מיניים בוטים שאינם מתאימים לכל אחת/ד.

הוראות ללב יד שניה

סיפור על שני בני נוער שצריכים ללמוד איך לאחות את ליבם, גם אם הוא שבור לרסיסים

הוראות ללב יד שניה - טמזין מארי
ז'אנר - ספרות נוער, רומן, דרמה
262 עמ' הוצאת דני ספרים

ניאם היא מתבגרת בת 15 שחיה בצילו של של התאום שלה ליאו. ליאו הוא הילד המושלם, התלמיד המושלם, החבר המושלם, בקיצור ליאו הוא מושלם. הוא תמיד מנצח אותה בכל דבר ולפעמים ניאם חולמת איך זה להיות לבד, בלי ליאו. אבל אז תאונה מחרידה משנה את הכל והחיים של כולם במשפחה משתנים מקצה לקצה.

ג'וני הוא נער בן 15 אבל הוא לא נער רגיל. הוא מחכה להשתלת לב וכרגע מה שמחזיק אותו ואת הלב שלו בחיים זו מכונה שבלעדיה הוא לא יכול להתקיים. החברים הבודדים שהיו לו נטשו אותו כבר מזמן ומתמקדים בחיים הבריאים שלהם, והחברה הטובה ביותר שלו היא אמילי חולת לוקמיה שיחד הם מעבירים את זמנם בבית החולים ומשגעים את הצוות הרפואי.

ואז המגיע הלב המיוחל והכל משתנה גם אצל ג'וני. הוא מחלים פיסית אבל מרגיש שאינו יכול באמת לקבל את הלב אם לא ידע של מי הוא היה. הוא מחפש באינטרנט ומוצא את הסיפור של ליאו.

ניאם מנסה להמשיך את חייה כרגיל אבל זה קשה כשמכל עבר היא רואה ומרגישה שכולם מתלחששים איך דווקא התאום המושלם הוא זה שנהרג. אמה הופכת לחרדתית כלפיה מצד אחד ומצד שני מחפשת דרכים להנציח את ליאו בכל דרך אפשרית.

ופתאם מגיע בחור שנראה נחמד והוא מתעניין בה ורק בה. גם מצידו של ג'וני הדברים לא פשוטים, מצד אחד הוא מנסה לגלות כמה שיותר על תורם הלב שלו ומצד שני הוא מרגיש שהוא מתאהב ולא רוצה לפגוע בניאם.

האם אהבת הנעורים תפרח או שהסודות של כולם יהרסו אותה?

ספר מקסים ושובה לב על אהבה צעירה וטהורה אבל לא כל כך פשוטה

הצל של אמי - ניקולה סקוט

אדי מגלה שכל מה שידעה על אמה ועל עצמה הוא שקר אחד גדול. יחד עם אחותה שהתגלתה במפתיע, היא יוצאת למסע חיפושים אחרי האמת של אמן והאמת שלהן

הצל של אמי - ניקולה סקוט
ז'אנר: דרמה, רומן הסטורי
423 עמ' - הוצאת פן, ידיעות ספרים

להיות בהריון לא רצוי בשנות ה- 50 וה- 60 היה דבר אסור. ואם בכל זאת קרה המשפחה של "הסוררת" עשו הכל כדי להסתיר את הבושה.

שנה אחרי מותה של אמה, ניגשת אל אדי אשה זרה בשם פיבי וטוענת שהיא אחותה אותה ילדה אמן בסתר ב 1960. מצד אחד היא לא יכולה להאמין שהוריה הסתירו ממנה דבר כזה אבל לאט לאט מתגלים לה עובדות שמבהירות שפיבי היא אכן אחותה.

אדי אף פעם לא הסתדרה עם אמה כשהייתה בחיים ותמיד הרגישה כאילו אמה מאוכזבת ממנה. היא נתנה לה כל מה שיכלה ולימדה אותה להיות עצמאית ו"לבלוע" את כל מה שהעולם מציע לה. אמה התאכזבה שכל מה שאדי רצתה לעשות זה להיות קונדיטורית בחנות מאפים קטנה.

מה שאדי לא יודעת זה החיים הלא פשוטים שעברו על אמה שגרמו לה לדחוף את ילדיה ובנותיה במיוחד להצליח בזכות עצמם.

אליזבת נשלחה בהיותה בת 17 לבית חוף לשהות עם חברים של אמה שגססה. אמה לא רצתה שאליזבת תהיה נוכחת בימיה האחרונים למרות שאליזבת הבינה בדיוק מדוע היא מורחקת מביתה. כאשר חזרה לאחר אותו קיץ השתנו חייה - לא היו בהם עוד את הצחוק של אמה, את תכניות הרדיו שאהבו לשמוע יחד - היה רק את אביה הקודר שלא חשב או האמין שנשים צריכות לעשות משהו אחר חוץ מלהתחתן ולהביא ילדים. הוא דרש מבתו לחזור הבייתה מיד בתום לימודיה ולא הרשה לה לבלות עם חברותיה בעיר.

התנהגותו הקשוחה כל כך הובילה אותה להסתיר ממנו רומן עם בחור צעיר שהאמינה בכל מאודה שהיא אהבת חייו בדיוק כמו שהוא אהבת חייה.

כשגילתה שהבחור רימה אותה זה כבר היה מאוחר מדי והיא הייתה הרה ובודדה.

שתי האחיות - אדי ופיבי יוצאות למסע לגלות את האמת על אמן ובכך לגלות את האמת על עצמן ועל הסובבים אותן.

ספר מקסים שסוחף אותנו לתוך סיפורה הלא פשוט של נערה צעירה שרק רצתה לאהוב ושהעולם יאהב אותה חזרה.

הספר יצא לאור בהוצאת פן - אחת ההוצאות האהובות עלי - עוד לא יצא לי להתאכזב מספר שיצא לאור בהוצאה מקסימה זו. מוזמנים להציץ בדף ההוצאה ולהתרשם

מפלצת הזיכרון - ישי שריד

ספר שואה - לדעתי בין הקשים לקריאה המתאר קורותיו של מדריך במסעות לפולין

מפלצת הזיכרון - ישי שריד
136 עמ' הוצאת עם עובד

בשנים האחרונות יש דיון ציבורי לגבי הנסיעות של בני הנוער לפולין. אני בצד התומך בנסיעות הללו בתנאי שהן לא נעשות בכפיה על אותו נער או נערה. אני לא נסעתי כשהייתי בתיכון ואני גם לא מצטערת על כך. ידעתי מה היכולת שלי להכיל או יותר נכון לא להכיל את המראות הקשים והחלטתי לא לנסוע. היום נוצר מצב בחלק מבתי ספר בארץ שהטיול הוא סוג של נורמה ומי שלא נוסע מופעלים עליו ועל הוריו לחצים חברתיים בעיקר כדי שכולם יצאו ויעברו את החוויה הזו.

הבן שלי נסע מבחירה שלו אבל, היו בשכבה כאלה שנסעו כי "כולם נוסעים" וזו לדעתי טעות.

לחלק מבני הנוער המסע הזה הפך להיות סוג של "טיול שנתי רק בחו"ל ומתכוננים אליו כמו אל חגיגה - רוכשים בגדים חדשים, לוקחים כרטיסי אשראי לקניות שיעשו (ידוע שוורשה זולה) ועוד. זה הופך את המסע למשהו אחר ולכן אני חושבת שיש לחזור לשיטה שהייתה נהוגה בעבר - לא כולם יוצאים. רק מי שבאמת רוצה וחשוב לו נוסע וגם זה אחרי שנפגש עם שורדים כולל עזרה למי מהם שצריך, והבטחה של המשך הקשר עם אותם שורדים.

הספר הזה מסופר בצורת מכתב אחד ארוך שכתב היסטוריון צעיר שעבד במשך שנים בתור מדריך באותם מסעות.

הוא החל לעבוד ביד ושם ויותר כפרנסה ופחות כשליחות לדעתי, החל גם ללוות קבוצות בסיורים בפולין. הוא הופך להיות כל כך מבוקש שהוא נמצא יותר שם מאשר פה ושוכר דירה בוורשה.

לאט לאט הוא מתחיל להעלות בפני בני הנוער שאלות קצת יותר מורכבות מהשאלות שבדרך כלל שואלים אותם בנושאים שאף אחד לא מעיז להעלות.

למה אנחנו שונאים את הפולנים יותר מאשר את הגרמנים? נכון שהפולנים היו אלה שיישמו את הוראות הגרמנים, אבל המוח הגרמני הוא זה שהמציא את "הפיתרון הסופי". האם זה בגלל שאנחנו כבני אדם מעריצים כוח? האם זה כי אנחנו חושבים שהאויבים שלנו מבינים רק כוח?

ככל שהוא נמצא יותר בפולין הזוועה חודרת אל נשמתו הרבה יותר ממה שהוא האמין וחשב שיקרה - במקום לחפש את והקרבנות ולרחם עליהם הוא מתחיל להעריץ את הכוח והחכמה של הרוצחים.

אחת הביקורות התייחסה לספר כספר הכנה לנוסעים לפולין. אני חושבת שהוא מתאים יותר להורים של הנוער שיוצא לפולין וגם לאותם מורות ומורים שמלווים אותם.

המכתב נכתב כדין וחשבון שמגיש ההיסטוריון ליו"ר יד ושם ומכיל תיאורים קשים מאד - ספר לא קל לקריאה אכן מעלה שאלות שהתשובות עליהן מפחידות לא פחות מהשואה עצמה

תזכירי לי מי את - נטע חוטר

דידי הרימה את ראשה אל עושר ושאלה: "זאת תרמית פירמידה?"הוא הביט בה מבולבל. "על מה את מדברת, מתוקה?""אני מפחדת להצטער על זה.""את לא תצטערי.""ושיהיה לי רע."עושר משך בכתפיו. "למי טוב?"

תזכירי לי מי את - נטע חוטר
ספרות מקור
278 עמ' - הוצאת תכלת

תמיד כשמציעים לנו משהו שהוא "יותר מדי טוב" אנחנו מחפשים את העוקץ. בטוח מישהו עושה עלינו תרגיל והוא ירוויח ואנחנו רק נפסיד.

זה מה שסביבתה של דידי (דניאלה) חושבת כשהיא מקבלת הצעה "טובה מדי". דידי היא רווקה שלא ממש מצליחה לא בזוגיות ולא בעבודה. היא גרה בדירה מחולקת קטנטנה בת"א ובעברה הלא מאד רחוק יש מקרה לא נעים של הטרדה - היא הייתה המטרידה.

היא מקבלת הצעת עבודה - לכתוב את הביוגרפיה של אשה בת 80 תמורת סכום כסף שהיא יכולה רק לחלום עליו. הבעיה היא שרוזי שאת הביוגרפיה שלה היא צריכה לכתוב, אינה זוכרת דבר שקרה בחמישים השנים הראשונות לחייה. היא הותקפה קשה ובעלה נרצח באותה תקיפה ולמרות שהיו חשדות גם נגדה, היא אינה זוכרת דבר ולא יודעת להגיד מה קרה. יתרה מכך היא אינה סובלת את האישה שכולם חשבו שהיא.

דידי בעזרתו של עושר (כן, עושר ב"ע") עוזרה הצמוד של רוזי, מנסים למצוא רמזים לחייה הקודמים של רוזי אבל בניה שהיום מנהלים את האימפריה שלה, מנסים לעצור אותם ולהקשות עליהם.

הספר מלא בדמויות צבעוניות שמקיפות את דידי. רואי (כן, ב"א") השכן של דידי שמנסה להיות בודי בילדר אבל פוחד מהצל של עצמו, עינת חברתה שמגלה שהתחתנה עם זבל של בחור שכולם סביבה ידעו אבל היא סרבה להאמין.

רוזי היא בעצמה טיפוס לא פשוט שדידי לא מצליחה לקלף את השכבות שעוטפות אותה ולא בטוח שרוזי רוצה בכלל לדעת איך ומה קרה לפני 30 שנה.

הספר מזכיר לי סרטי בלשים קומיים. מצד אחד ספר מצחיק וקליל עם הרבה דמויות צבעוניות ומצד שני נוגע לכל אחד מאיתנו בנקודה שכואבת לו. בין כל אלה גם מסתתר סיפור מתח על תעלומת רצח בת 30 שנה.

אני נהנתי לקרוא אותו

חוצה את הקו (PASSINGׂׂ) - נלה לרסן

האם באמת ניתן "לחצות את הקווים" ולהתחזות למשהו שאנחנו לא, או שהעבר שלנו תמיד יהיה חסר לנו? סיפורן של שתי נשים שחורות שיכולות להתחזות ללבנות אבל רק אחת לקחה את זה למקום הכי קיצוני שאפשר

חוצה את הקו - נלה לרסן
ז'אנר - דרמה
166 עמ', הוצאת עם עובד

הספר מתרחש בשנות העשרים של המאה הקודמת תקופה שנקראת גם הרנסאנס של הארלם. בתקופה זו רוב השחורים בדרום ארה"ב היו או ילדי או נכדי עבדים שחיו עדיין תחת דיכוי ושלילת זכויות אזרח בסיסיות . הרבה ניסו להגר לצפון כדי למצוא פרנסה טובה יותר וכך הפך רובע הארלם בניו יורק למרכז הקהילה השחורה. בתקופה זו התרחשה מהפכה תרבותית - הג'אז הפך נגיש גם לשחורים וגם ללבנים, מחזות שהתייחסו לראשונה לשחורים כאל בני אדם לכל דבר וספרות שפרחה באותה תקופה.

על הרקע הזה אנחנו מכירים את איירין וקלייר גיבורות הספר. איריין היא אשת רופא שחור שגרה עם משפחתה בהארלם ומגיעה לשיקגו כדי לבקר את משפחתה. על גג מלון יקר בו היא נחה מחום היום היא פוגשת את קלייר קנדרי, חברת ילדות נהגטו השחור בשיקגו.

קלייר הבלונדינית היא בת למשפחה שחורה ענייה והרוסה. היא "חצתה" את הקווים ואף התחתנה עם גבר לבן ששונא שחורים. היא כמובן מסתירה ממנו את עברה אבל הפגישה של עם איירין עושה לה משהו.

איירין לעומתה "חוצה" את הקווים רק כשנוח לה כמו למשל לשבת לשתות תה במלון שהכניסה לשחורים אליו אסורה. היא נשואה לגבר שחור ונהנית מחיי חברה סוערים בהארלם.

הפגישה גורמת לאיריין לרצות להתרחק מקלייר אך לאחר שנתיים זו האחרונה פורצת לחייה בסערה ומתחילה להיות חלק בלתי נפרד מחיי החברה בהארלם. אף אחד מהסובבים אותם לא מנחש שקלייר הבלונדינית והבהירה עד כמעט שקיפות, היא למעשה בת למשפחה שחור שמפחדת על חייה ועל חיי בה אם בעלה אי פעם יגלה את עברה.

קלייר אמנם חיה במעמד גבוה הרבה יותר מכל חבריה החדשים בהרלם אך הפגישה המחודשת שלה עם איירין ועם עברה השחור, גורם לה להבין שחייה הם שקר אחד גדול והיא לא באמת "חיה" אלא יותר מנסה להסתיר מבעלה את עברה ואת עולמה החדש.

איירין מהצד השני לא כל כך מרוצה מכניסתה המחודשת של קלייר לחייה וחוששת שקלייר עלולה להמית עליה אסון, עליה ועל כל בני משפחתה.

הספר נכתב ב- 1929 על ידי נלה לרסן שהייתה אחת הסופרות המבטיחות של אותה תקופה. למרות שהספר כמעט בן 90 הדבר לא מורגש בכתיבה ואם לא הייתי קוראת את העובדה הזו, הייתי בטוחה שזה ספר שנכתב היום על אותה תקופה.

ספר משובח למרות ואולי בגלל גילו, המעלה בכל כך מעט דפים כל כך הרבה נושאים שגם היום יכולים לדבר להרבה (א)נשים

מה שאליס שכחה – ליאן מוריארטי

תמיד אנחנו חולמים על חזרה אחורה בזמן עם הידע שיש לנו היום. לאליס זה קורה הפוך – היא איבדה זיכרון של עשר השנים האחרונות ולמעשה מגלה את עצמה בגיל 39 עם תובנות חיים של בת 29

17/09/2017

מה שאליס שכחה - ליאן מוריארטי

ז’אנר – דרמה, רומן

416 עמ’ הוצאת כנרת זמורה ביתן

הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על העבר שלנו וחושבים: אילו יכולתי לחזור אחורה בזמן, אבל עם הידע והניסיון שרכשתי במהלך השנים. כמה דברים הייתי יכול לעשות אחרת.

לאליס קרה דבר הפוך – היא איבדה זיכרון של 10 השנים האחרונות והיא נאלצת להתמודד עם גיל ארבעים דרך עיניים של בת 29.

תחשבו רגע איך הייתם בגיל 29? באיזה שלב של החיים האישיים והמקצועיים שלכם? מי היו החברים שלכם אז? האם הם עדיין חברים שלכם היום?

אליס הייתה בחדר כושר כשהיא איבדה את ההכרה (תמיד אמרתי שספורט זה לא דבר בריא). כשהיא מתעוררת היא בת 29 נשואה באושר לניק ובתחילתו של הריון ראשון. יש לה אחות שקרובה אליה יותר מכל אדם אחר ואמא אלמנה שהתייאשה מהחיים כשנאלצה להתאלמן בגיל צעיר.

הבעיה היא שהמציאות קצת שונה – היא בת 39, אמא לשלושה ילדים ובתהליכי גירושין מבעלה, מי שהיה החבר הכי טוב שלה, עם אחותה היא כמעט ולא מדברת והיא מכורה לספורט ואוכל בריא.

אז אולי הדברים נראים אחרת בכל גיל, ואולי זה כי היא מסתכלת על החיים שלה ושל הסובבים אותה מהצד – כי היא לא זוכרת שום ארוע מהעשור האחרון, ואולי זה שילוב של השניים, אבל פתאם דברים נראים פתירים ופשוטים.

הילדה אוהבת לבשל – ניתן לה לבשל ולא נפריע, הילדים רוצים חטיפים – מה הבעיה? נקנה, גירושין??? בטוח אפשר לפתור את המצב.

הבעיה היא שאליס אמנם לא זוכרת אבל הסביבה שלה לא איבדה את הזיכרון ומכל עבר מנסים להחזיר אותה להיות האמא והאשה שהיא נהייתה, ואליס לא בטוחה שהיא רוצה לחזור להיות אותה אישה.

אז אולי החלום שלנו צריך להיות שונה – לא לחזור אחורה בזמן אלא להסתכל על עצמינו ועל חיינו באותם עיניים שהיו לנו לפני 10 שנים.

הסיפור מסופר משלוש נקודות מבט – נקודת המבט של אליס, נקודת המבט של אליזבת אחותה שכותבת יומן עבור הפסיכיאטר שלה ופראני – סבתן המגניבה של השתיים שכותבת בלוג באינטרנט בו היא משתפת את כל העולם במה שקורה לה ולמשפחתה.

ספר מקסים שגורם לנו קצת לחשוב האם הגענו לאן שחלמנו להגיע אליו לפני 10 שנים?

עיר בלתי נראית – ג’וליה דאל

רצח אכזרי בברוקלין מביא את רבקה רוברטס, עיתונאת צעירה, ללב ליבה של העדה החרדית בברוקלין. עדה שלא נותנת לזרים להיכנס וחיה חוקים משלה. ספר מתח מצויין שישאיר אתכם מרותקים עד העמוד האחרון

19/08/2017

עיר בלתי נראית – ג’וליה דאל

ז’אנר: מתח, פרוזה

319 עמ’, פן הוצאה לאור, ידיעות ספרים, ספרי חמד

אני גרה בגבעתיים. המרחק בין הבית שלי למרכז בני ברק הוא כ- 4 ק”מ. 4 ק”מ בהם עוברים מעולם אחד לעולם אחר עם חוקים אחרים לגמרי.

חברה סגורה שלא אוהבת שזרים מנסים להיכנס אליה ובטח לא לחקור מה קורה בתוכה. וכמו שהם נראים לנו מוזרים גם אנחנו (החילונים) להם. בחור שאני עובדת איתו שאל אותי פעם בתדהמה מוחלטת: “באמת יש לך רק כיור אחד במטבח?!?” והיה המום כשהתשובה שלי הייתה “ברור”.

אז אם לנו החילונים העולם החרדי נראה קצת זר ומוזר תתארו לכם איך הוא נראה ל”גויים” שלא יודעים דבר על שמירת שבת או איסור נגיעה.

רבקה (Rebekah) רוברטס נודלה לאם חסידית תושבת ברוקלין שמרדה בחברה בה גדלה ויחד עם בן זוגה הנוצרי עברה לגור באורלנדו. חצי שנה אחרי שנולדה בתה, היא נוטשת אותם וחוזרת לחיק החסידות ומאז אין לרבקה כל קשר עם אמה.

היא מגיעה לניו-יורק כעיתונאית ונשלחת למשימה – לסקר רצח שבוצע באזור החרדי של העיר. היא מופתעת לגלות שהנרצחת תיקבר ללא נתיחה מה שיעזור לרוצח להמשיך להסתובב חופשי. היא חוברת לסול – שוטר חרדי שמתאם בין העדה למשטרת ניו-יורק ויחד הם מנסים לגלות מה באמת קרה לאותה אישה.

בגלל שמה חברי העדה מבינים שהיא יהודיה ונותנים לה להיכנס למקומות שאף עיתונאי לא מצליח להגיע אליהם, ומספרים לה דברים שלא סיפרו לאיש. יתרה מכך היא מגלה דברים שגם המשטרה לא הצליחה לגלות. היא נדהמת לגלות עד כמה החברה החרדית סגורה ומסוגרת וחיה עם חוקים משלה ואפילו שפה משלה. ככל שהיא מתקרבת יותר כך היא חוששת ממה תגלה גם על אמה שלה ועל משפחתה.

בזמן האחרון אני קוראת הרבה ספרי מתח שלא ממש מצליחים להפתיע אותי אבל הספר הזה הצליח ובגדול. ממש לא ציפיתי לסוף המפתיע שלו.

הספר מרתק ונקרא בנשימה אחת. ג’וליה דאל מכניסה אותנו בדלת האחרוית של הקהילה החרדית הסגורה בברוקלין וזה תמיד מרתק לקרוא איך הם מצליחים להיות מנותקים מכל העולם מצד אחד ואיך הם דואגים לחברי הקהילה מצד שני.

ממליצה מאד