סיפורי חייו של מר פיקרי – גבריאל זווין

ספר מתוק על איש מריר שהופך בעזרת ילדה קטנה להרבה פחות מריר

"לאֵיי-גֵ'יי פִיקְרי כבר אין ציפיות גבוהות מהחיים. אשתו האהובה מתה, וחנות הספרים שלו, חנות הספרים היחידה באי הקטן שבו הוא מתגורר, אינה עסק משגשג.

עד שיום אחד הוא מוצא ילדונת פעוטה במדור לספרי ילדים ונוער. לבובתה הוצמד פתק: "זאת מאיה. היא בת שנתיים וחודש. היא חכמה מאוד, מדברת יוצא מן הכלל לגילה, והיא ילדה מתוקה וטובה מאוד."  - מתוך הכריכה האחורית של הספר.

שבוע שעבר במקרה בשני מקומות שונים שמעתי מה הם ראשי התיבות של המילה "מזל" - מקום, זמן ולקחת. יש וויכוח האם הל' הוא לקחת או לתת.

במקרה של מר פיקרי בעל חנות ספרים באי קטן ה- ל' הוא גם וגם. אם לא היו גונבים ממנו משהו יקר ערך הוא היה ממשיך לנעול את חנות הספרים שלו ואז מאיה הקטנה לא הייתה נכנסת לחייו.

ספר מקסים שההתחלה שלו הזכירה לי קצת את "איש ושמו אובה" אח"כ עברתי לסרט "אנני" (אולי בגלל התיאור של הילדה המתוקה שהזכיר לי את ההפקה החדשה של הסרט כי אמנם יש כאן יתומה מקסימה אבל הוא ממש לא מיליונר).

הספר לוקח אותנו לאורך חייו של איי-ג'יי מהרגע שמאיה נכנסה אליהם ועד סופם וכל פרק מתחיל עם תקציר שרשם איי-ג'יי למאיה על ספרים ומה הוא חושב עליהם.

שם כל פרק הוא למעשה שם של ספר עליו הוא כותב סקירה קצרה וביקורת (עוד יותר קצרה) ויש משמעות לשם ולעלילה בהקשר של אותו פרק וזה מלמד אותנו גם על השינויים שהוא עובר בחייו. לפרק הראשון קוראים "צאן לטבח" בעוד שלפרקים האחרונים קוראים "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה" ו"מוכר הספרים".

מר פיקרי שאוהב רומנים אבל לא ארוכים מדי ולא קצרים מדי מגלה כשאין זמן לקרוא גם סיפורים קצרים זה מצויין ולמעשה חייו שלו בנויים כמו אוסף סיפורים קצרים.

כשסיימתי את הספר ביום שישי בערב חשבתי שזה ספר נחמד, קליל ויאללה עוברים הלאה. אבל... הוא לא יוצא לי מהראש ונכון לראשון בערב לא הצלחתי להתחיל אף ספר אחר. כנראה שזה אומר משהו על הספר...