להקיף את השמש - פולה מקליין

סיפור יפהפה שמשלב שני דברים שאהובים עלי - סיפור על אשה חזקה ששוברת את המוסכמות הקיימות, ומרחבי אפריקה האינסופיים.

להקיף את השמש - פולה מקליין
ז'אנר - דרמה
הוצאת ידיעות ספרים

אני מאד אוהבת סיפורים על אפריקה. הייתי בקניה לפני כמעט 21 שנה כולל ספארי קצרצר ותמיד ידעתי שאני אחזור לעוד. זה לקח 19 שנה אבל בסוף זה קרה ולפני כמעט שנתיים נסענו לטיול משפחתי לספארי בטנזניה. זה היה כל מה שזכרתי ועוד. המרחבים העצומים של הסרנגטי הם משהו שאי אפשר אפילו להתחיל לדמיין.

ישנו בלודג'ים מהממים שהנוף שנשקף מהם הוא עוצר נשימה. באחרון שבהם אפילו הגיעו אלינו זברות לבריכת השחייה, ובלילה השמיים מוארים במיליוני כוכבים. יש באפריקה משהו מיוחד שנכנס לך ללב (ולא רק אבק). לראות את החיות במקומן הטבעי ולא מאחורי כלובים או שערי בטון גדולים, לראות אותן מתנהגות כפי שהטבע מכתיב להן ולא לפי שעות ההאכלה או טיפול של בני האדם - אין למראות האלה תחליף.

כשהבנתי שהספר מדבר על קניה מצד אחד ועל אישה חזקה מצד שני, היה לי ברור שאני חייבת לקרוא אותו והוא אכן לא אכזב.

בריל מרקהאם נולדה באנגליה ועקרה עם משפחתה בגיל צעיר לקניה כשהיא הייתה בת חמש בלבד אמא נוטשת אותה ואת אביה וחוזרת לגור באנגליה. בריל גדלה כילדת טבע פראית שרגילה לעשות מה שהיא רוצה.

בעידודו של אביה היא מחליטה להיות מאמנת סוסים אך זה לא כך כך מקובל בתחילת המאה הקודמת, שבחורה תהיה בתפקיד גברי ותצליח במקום שגברים אחרים לא מצליחים.

הדרך אינה פשוטה לבריל אבל בעזרת נחישות ועקשנות היא לאט לאט מפלסת את דרכה לצמרת. י ששולט בקניה באותן שנים אלה הם האירופאים ועיקר הבריטיים שמנסים להביא לקניה את חוקי החברה הנוקשה כפי שהם מכירים מבית. החוקים הללו לא מאד מתאימים לבחורה הצעירה שגדלה לפי חוקי הטבע ולא לפי חוקי החברה. מצד אחד היא מסקרנת את כולם שרואים בה משהו חדשני ופראי ומצד שני, הם כופים עליה לקבל את החוקים שלהם אם ברצונה להיות חלק מהם ולהצליח.

בריל מעורבת במשולש אהבים עם צייד חיות הפרא דניס פינץ' האטון והסופרת קארן בליקסן שסיפורם תועד בספר ובסרט "זכרונות מאפריקה". בעקבות סיפור האהבה הסוער אך הכושל בריל מבינה שהייעוד האמיתי שלה הוא לא הסוסים שעד עכשיו היו עיקר חייה, אלא השמיים ומה שמסתתר בהם. היא מחליטה להיות טייסת ושום דבר לא יעצור אותה ברגע שהיא החליטה.

יש קטע בספר בו מתואר מפגש לא נעים במיוחד בין בריל לבין אריה שניסו לביית אותו. בריל מבינה שהאריה לא אשם במה שקרה, הוא בסך הכל עשה מה שטבעי לו. וכל גם היא - היא בסך הכל עושה מה שבא לה בצורה טבעית ופורצת את הגבולות שהחברה מציבה לה.

ממליצה בחום לקרוא את הספר.

ממליצה גם לנסוע לספארי בטנזניה ובקניה. קצת תמונות שאולי יעשו לכם חשק:

נדידת העדרים בסרנגטי

מלך החיות

הזברות מגיעות לביקור בבריכה. צילום: איתי רובינשטיין

אשתו של מגדל התה – דיינה ג’פריס

רומן היסטורי המתרחש בתחילת המאה הקודמת בציילון (סרי-לנקה של היום). האם יצליחו גוונדלין ולורנס להתגבר על סודות העבר ועל תככים של הסובבים אותם? האם האהבה תנצח או שמא הסודות האופפים אותם?01/08/2017

אשתו של מגדל התה – דיינה ג’פריס

ז’אנר: פרוזה, רומן

430 עמ’, הוצאת ידיעות ספרים

סיימתי את הספר כבר לפני יותר משבוע – מאד אהבתי אותו אבל אין לי מושג מה לכתוב בלי לעשות ספויילר. אז נתחיל ברקע הכללי – גוונדולין היא צעירה בת 19 שהולכת בעקבות הלב ומתחתנת עם אלמן צעיר (לורנס), בעל מטעות תה בציילון.

הסיפור מתרחש בתחילת המאה הקודמת כשציילון (סרי-לנקה של היום) היא תחת כיבוש הבריטים והמקומיים הם רק הפועלים והמשרתים.

גוונדולין מגיעה לביתה החדש – בית גדול ומפואר עמוס בפועלים ובמשרתים בלב מטעי התה של בעלה. לאט לאט היא מגלה את סודות הבית ואת חוקי המשחק בחברה החדשה אליה היא הגיעה.

בזמן שהיא מצפה לתינוקם הראשון היא בטוחה שהיא הגיעה למנוחה ונחלה ושום דבר לא יכול להרוס את חייה. הלידה מתרחשת בזמן שכל בני המשפחה שאמורים להיות איתה כולל הרופא שלה  לא מצליחים להגיע. ברגע המיוחל, כאשר המיילדת מביאה אליה את פרי בטנה היא מבינה שעליה לקבל החלטה גורלית, כזו שרק היא והמיילדת ידעו עליה. היא יודעת שלא משנה איזו החלטה תקבל זה ישנה את חייה לעד אבל לא נותרה לה כל ברירה.

הספר מוביל אותנו אל תחילת שנות ה- 30 ואל המשבר הכלכלי הגדול שפקד את העולם ולא פסח גם על הקולוניות הבריטיות.

המדינה נשלטת אמנם על ידי הבריטים אך קיימים תככים בין הבריטים השולטים לבין הפועלים הסינהליסטים (התושבים הבודהיסטים של הארץ) ובין הטמילים (בני הדת ההינדית).

ואי אפשר גם בלי תככים בין נשים – אשת החברה שמאוהבת בבעלה של גוונדולין ובטוחה שהיא רק צריכה לרמוז והוא ירוץ אליה חזרה, אחותו של לורנס גם היא לא טומנת ידה בצלחת ומנסה בכל כוחה להפריד ביניהם ולהשאיר אותו רק עצמה.

האם נישואיהם של לורנס וגוונדולין יחזיקו מעמד למרות הקשיים הנערמים בדרכם? האם גוונדולין יכולה להמשיך כרגיל כשעול כבד מונח על כתפיה?

הספר מעלה סוגיות רבות לא פשוטות הן במישור האישי והן במישורים רחבים יותר כמו מעמד הפועלים והבדלי מעמדות בין צבעים שונים.

אז מה מושך בספר הזה – נופים מהממים של ציילון, תככים ומזימות בין אנשים, נשים ואפילו עמים שלמים. סיפור אהבה בין שני אנשים שסך הכל מחפשים אהבה ולחיות את חייהם יחד אך הגורל לא תמיד עוזר להם. אני אהבתי 

ותמאן ושתי – חוה עציוני-הלוי

תככים ומזימות בחצר המלוכה – לא, זה לא פרק ממשחקי הכס אלא ספרה החדש והמרתק של חוה עציוני-הלוי על חצר המלך אחשוורוש ושתי נערות צעירות שמנסות לשרוד

03/05/2017

ותמאן ושתי – חוה עציוני-הלוי

 ז’אנר: רומן, דרמה

351 עמ’ הוצאת אריה ניר / מודן

סיפור מגילת אסתר מוכר לכולנו וחלקנו אף קוראים אותו פעם בשנה במהלך חג הפורים. הסיפור כביכול פשוט – המלכה ושתי סירבה לפקודת המלך אחשוורוש והודחה, במקומה עלתה למלוכה אסתר היהודיה. היא הצילה את העם היהודי מהשמדה ואנחנו קיבלנו את חג הפורים.

אבל מה קרה בארמון שגרם לושתי להמרות את פי המלך? ומי היה באמת אחשוורוש?

חוה עציוני-הלוי מראה לנו צדדים קצת שונים של הסיפור ובעיקר את סיפורה הלא פשוט של המלכה ושתי.

ושתי הגיעה לארמון המלך כנערה צעירה בסך הכל בת 15. היא נולדה וגדלה בכפר קטן למשפחה מפשוטי העם. אמה החליטה שבתה תגיע רחוק ולכן עוד בילדותה לימדה אותה לדבר כבני האצולה, לימדה אותה נימוסין והליכות שלא כמו שאר הבנות בכפר, וסרבה לשלוח אותה לעבודות קשות כדי שעורה יישאר רך.

ושתי גדלה בבדידות נוראית כיוון שבנות הכפר מרגישות שהיא מתנשאת ומפנות לה עורף. לכפר מגיעות שמועות שהמלך למרות כל הנשים שמחזיק בהרמון עדיין לא הכתיר אף אחת למלכה. אמה מנצלת הזדמנות זו ושולחת אותה יחד עם בן האצולה כרשנא לשושן הבירה. כרשנא ואשתו מעמידים פנים שושתי היא בתם ומציגים אותה בפני המלך.

אשתו של האציל לא אוהבת את ושתי ומאחלת שהמהלך לא יצלח וכאשר המלך בוחר לבסוף בושתי למלכתו היא מחליטה לגרום למפלתה.

המלך עצמו הינו בחור צעיר בתחילת שנות העשרים שקיבל את המלוכה לאחר שאביו נפטר. הוא נאלץ להתמודד עם מרידות מבית ועם ממלכה גדולה ללא ניסיון כלשהו. הוא מתואר כאוהב הטיפה המרה והדבר גורם לו לעליות ומורדות במצבי הרוח שלו.

התככים בארמון מקיפים את הזוג הצעיר בכל מקום – הן בהרמון הנשים והן בקרב שריו של המלך.

במהלך משתה חגיגי שעורך המלך הוא מחליט בעצת אחד משריו לזמן את ושתי אליו כשרק הכתר לראשה. ושתי מחליטה לא להשפיל את עצמה ומסרבת לפקודתו, למרות שהיא מבינה היטב את תוצאות החלטה – ואולי בסתר ליבה אף מבקשת זאת.

ההמשך ידוע – ושתי מודחת והמלך מחפש מלכה חדשה. ושתי מוגלית להרמון הנשים כאחת נשות המלך וזה האחרון מסרב לשחררה לחופשי למרות בקשותיה החוזרות ונשנות.

התככים בארמון לא נפסקים ואדם חדש נכנס לתמונה – המן, שמתמנה לראש השרים של המלך הצעיר. המן הוא נצר לעם העמלק שהושמד כמעט כולו על ידי שאול המלך והוא מחפש נקמה בעם היהודי.

לאחר שאסתר נבחרת למלכה היא אינה מספרת למלך מי היא באמת ובכך מצליחה להציל את כל בני עמה ואת דודה מרדכי.

במקביל נרקם גם קשר מיוחד בין ושתי לבין אסתר וזו האחרונה מנסה לעזור לחברתה להשתחרר מהרמון המלך.

כמו כל ספריה, גם כאן מראה לנו עציוני את הסיפור מנקודת מבטן של הנשים הצעירות בתקופת התנ”ך. הנשים היו ללא כוח אמיתי אבל אישה חכמה יכלה לעזור לגבר שבחייה (בעלה, אביה, או כל קרוב משפחה) מבלי שהאחרון ירגיש שהיא עוזרת לו ובטוח שההחלטה הייתה שלו.

ושתי מתוארת בסיפורי המגילה כמלכה הטיפשה שסרבה לפקודת המלך, וכך סללה את דרכה  של אסתר למלוכה ולהצלת העם היהודי. עציוני מראה לנו שהיא הייתה בחורה חכמה וטובה שלא הסכימה שישפילו אותה.  היא רצתה לעזור לא רק לעצמה אלא גם לשאר בנות הממלכה ולפעמים הצליחה במשימתה ולפעמים המלך עצר אותה, כי פחד איך הוא ייראה בעיני שריו.

חוה עציוני-הלוי היא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, ומחברת הרומנים התנ”כיים אשת לפידות, אפר על ראשה, ולו שתי נשים, אל אשר תלכי, והמלך לא ידעה, שפחתי בחיקך וכחוט השני.

צבעים נמלטים – ליסה בר

בעולם שכולו שחור ולבן שני אמנים צעירים מנסים להציל את האמנות שבלעדיה אין צבע בעולם

15/09/2015

צבעים נמלטים – ליסה בר

הוצאת ידיעות אחרונות – 415 עמ’

ז’אנר: פרוזה

כל ספר חדש שאני קוראת על השואה על התקופה שקדמה לה מלמד אותי דברים חדשים על התקופה הנוראית הזו. בגלל רצח העם שעברנו אנחנו מתייחסים לשואה כאל "האסון שלנו" ולא תמיד זוכרים את שאר האוכלוסיות שלא מצאו חן בעיני הנאצים, למשל אוכלוסיית האמנים.

בתחילת הספר אנחנו מתוודעים לג'וליאן קליין שהיה עד לא מזמן יעקב קליין יהודי חרדי משיקגו שמחליט שהאמנות היא הדת עבורו ועוזב הכל מאחוריו ונוסע לבירת האמנות - פריז.

בפריז הוא פוגש חבורת אמנים - רנה לוי היהודי וחברתו אדיראן ופליקס פון ברדוב בנו של אריסטוקרט גרמני שמקורב למפלגה הנאצית (השנה היא 1932) והם הופכים לחבורה שלא ניתן להפריד אותה.

אבל כמו בכל רומן טוב גם כאן מתגלה מחלוקת בין הבחורים על אהבתן של שתי נשים - אדריאן היהודיה חברתו של רנה ושרלוט דוגמנית העירום שרגילה שכל הגברים חושקים בה.

הקרע שנוצר ביניהם שולח את פליקס חזרה לגרמניה ולזרועות המפלגה הנאצית אבל רנה וג'וליאן לא מוותרים עליו ונוסעים אחריו למרות שהם יודעים מה המצב בגרמניה והיחס לו זוכים היהודים שם.

בברלין אנחנו מתוודעים לצד מכוער נוסף במפלגה הנאצית - ראשי המפלגה החליטו להשמיד את האמנות האקספרסיוניסטית תוך כדי מעקב ואיומים על חיי האמנים. הם מצאו דרך מקורית לממן ולהזרים כסף למפלגה - הם הכריחו את היהודים למכור להם בפרוטות את האוספים הגדולים ולפעמים פשוט החרימו. את אותם אוספים היו מוכרים לשאר העולם שעדיין האמין שהנאציזם היא תופעה חולפת ושייכת לגרמניה בלבד. אותם אספני אמנות היו מוכנים לשלם המון כסף על תמונות של דגה, פיקאסו, דאלי ועוד ולא מאד התעניינו מהיכן הגיעו התמונות.

אמנים רבים כמו גם אסירים פוליטיים אחרים נכלאו במחנות ריכוז כדוגמת דכאו רק בגלל שהרייך לא אהב את מה שהם ציירו.

ג'וליאן ורנה נאלצים שוב ושוב לבחור האם להציל אמנות או להציל חיים.

בעולם שכולו שחור לבן וברור מאד מה מותר ומה אסור להגיד, לקרוא, לצייר לקרוא וכו' האמנות והאמנים הם נקודות הצבע היחידות.

הספר בנוי מחלקים חלקים שכל חלק מתחיל בציטוט של אמן על אחד הצבעים. הציטוטים שהכי תפסו אותי הם הפכים גמורים:

"כחול" - "אם העץ נראה לך כחול, צייר אותו כחול" - פול גוגן

"כל אדם הרואה ומצייר את השמים בירוק ואת השדות בכחול - יש לעקר" - אדולף היטלר

אז אפשר להווכח האם אמנות כזו או אחרת יפה או לא - כל אחד לפי טעמו האישי אבל האמנות זה הצבע של החיים ובלעדיה העולם שלנו יהיה אפור למדי.

כמו כל הספרים על התקופה הלא פשוטה הזו גם כאן יש לעיתים תיאורים קשים אבל הספר מצליח להעביר את התקופה ואת השנאה של הנאצים לכל דבר שלא מתאים אידיאולוגיה שלהם.

“האישה בזהב” – הספר והסרט

הסיפור המדהים של אשה אחת שנלחמה מול האוסטרים כדי לקבל חזרה מה שאבותיהם הנאצים בזזו ממשפחתה

26/07/2015

כשנתיים בדרך לסלובקיה שהינו שני לילות בוינה. הוינאים הם אנשים מאד תרבותיים ובכל מקום אתה רואה את חשיבות התרבות בעיניהם - אם זה בארכיטקטורה שהם הקפידו לשמור ולשמר, המוזיאונים המטופחים והחנויות.

ברחבת בניין העיריה התקיים בערבים פסטיבל אוכל ועל מסך ענק הקרינו כל ערב אירוע תרבות אחר - בלט, אופרה או קונצרט. ביום השני היינו בשני סיורים - אחד בבית הפרלמנט שבכלל נראה כאילו מקומו ביוון העתיקה ולא שם, ובבית האופרה המפורסם של וינה.

בשני הסיורים המדריכות היו מאד נחמדות ומנומסות וסיפרו על האימפריה האוסטרו-הונגרית המפוארת. ההתייחסות שלהן למלחמת העולם השניה הייתה רק לגבי ההפצצות שהרסו חלקים ניכרים מאותם מבנים - הפצצות שנעשו על ידי בעלות הברית על אוסטריה הנאצית. הן לא השתמשו במילים האלה - התחושה שקיבלתי משתי המדריכות היא שהאוסטרים לא כל כך מבינים מדוע הם בכלל הופצצו. הם הלא היו הקורבנות - הנאצים הם הרעים ולא הם.

במשפחה שלי אין סיפורי שואה רק תמונה של סבי וסבתי עם טלאי צהוב אבל הם היו באיזור שלא גורשו משם למחנות, ולמרות זאת הרגשתי בוינה מאד לא  בנוח עם הצביעות האוסטרית - זה לא אנחנו זה הנאצים...

משפחת בלוך-באואר היתה שושלת יהודית בווינה בסוף המאה התשע-עשרה שהייתה חלק מיהדות וינה שהשפיעה רבות על הכלכלה האמנות וחיי החברה של וינה. פרידננד באואר הזמין מהצייר גוסטב קלימט דיוקן של אשתו אדלה בלוך-באואר שמוכר היום בשם "האשה בזהב". 

אדלה עצמה נפטרה בשנת 1925 ובצוואתה ביקשה כי התמונה תועבר לאחר מותו של בעלה (שהוא למעשה הבעלים החוקיים של התמונה) לגלריה האוסטרית לאמנות. כאשר אוסטריה סופחה לגרמניה הנאצית ב- 13.3.38 ואוסטריה הפכה רשמית לחלק מגרמניה החלו משפחת בלוך-באור בדרכים לא דרכים לברוח מאוסטריה. מריה אלטמן אחייניתה של אדלה בלוך-באואר הצליחה לברוח עם בעלה ולהגיע לארה"ב. בעלה של אדלה נאלץ כאמור לברוח מוינה וכל רכושו הוחרם על יד הנאצים. בצוואתו נקבע כי אחייניו הם יורשים החוקיים אך לממשלת אוסטריה היה נוח להצמד לצוואתה של אשתו ולכן סרבו להחזיר את הרכוש למשפחה.

 הנאצים בזזו את רכושם וביניהם את ציוריו של של גוסטב קלימט. לאחר מלחמת העולם השניה הוצב הציור "האשה בזהב" במוזיאון האמנות בוינה בטענה כי אדלה עצמה השאירה את הציור למוזיאון בצוואתה - אותו ועוד רבים אחרים שצייר גוסטב קלימט.

הסרט מתרכז במריה כאשר היא כבר בת כמעט 90 ונאבקת יחד עם עו"ד צעיר ואידאולוגי  - נכדו של מלחין אוסטרי שברח גם הוא עם עליית הנאצים לשלטון באוסטריה ויחד הם נלחמים על החזרת התמונה למשפחתה ולהוצאתה מוינה ומהאוסטרים שהחליטו לספח אותה לעצמם.

הספר לעומת זאת כתוב בצורה עיתונאית - המון המון מידע על כל אחד מבני המשפחה והקורות אותו לפני במהלך ואחרי המלחמה. החלק הראשון של הספר מספר על אדלה עצמה ויחסיה המורכבים עם הצייר גוסטב קלימט.

לדעתי הספר והסרט משלימים אחד את השני - הספר מתרכז במאבקה של מריה להחזיר את הציור ומראה את זכרונותיה של מריה מדודתה וחיי משפחתה וכמובן את איחוד גרמניה עם אוסטריה הנאצית. בספר יש כאמור עוד המון המון מידע על המשפחה משנת 1898 ועד כמעט ימינו.

אני ממליצה גם לקרוא את הספר כיוון שהוא מתאר קורות משפחה שלמה ולמעשה מתאר את סיפורה של יהדות וינה והסרט מתרכז יותר במריה ובמאבקה להשבת הרכוש ובל נשכח את הלן מירן המדהימה בתפקדי מריה אלטמן.

ממליצה בחום על שניהם!

איקטוס (ICTUS) – אלי אבידר

05/07/2015

הנער יארניס מגיע לחצרו של האציל יוראוס בעקבות נישואיה של אמו האלמנה לאותו אציל. הנישואים היו עסקת חליפין - יוראוס ידאג לה ולבנה ובתמורה יקבל את אדמותיהם שנמצאות באיזור אסטרטגי ומבוקש מאד ליד נמל הפריקה ומושלמות לבניית המחסנים הדרושים לעסקיו של יוראוס.

יארניס מקווה להשתלב בחצר האחוזה כשווה לבניו התאומים של האציל אך המציאות טופחת על פניו ביום הראשון להגעתו כאשר התאומים מבהירים לו מה מקומו האמיתי ומפלים בו את מכותיו.

היחד שבא לעזרתו הוא עבד יהודי בשם יואיר שהגיע לקיסרות הרומאית מהגליל הרחוק. יואיר לוקח אותו תחת חסותו ומלמד אותו ענווה מהי וכיצד עליו להתחיל מלמטה כדי שאביו המאמץ יכיר בו ויעריך אותו.

לאט לאט בעזרתו של יואיר, רוכש יארניס את הערכתו של אביו המאמץ עד כדי כך שהוא מיעד לו לנהל את עסקיו אך ליארניס תכניות אחרות. הוא מעוניין להצטרף לצבא הרומאי להלחם לצד הטובים בלוחמים. כשאביו מבין שלא יוכל להניאו הוא עוזר לו להתקבל ללגיון הנחשב ביותר איטליקה I.

יארניס מתחיל בתור חייל פשוט אך עד סוף האימונים נהפך למפקד כיתה. הוא מלמד את חייליו מבנה מיוחד ושונה מהמבנה הרגיל של החייל הרומאי, ומביא אותם לניצחון בקרב ובמלחמת האזרחים כולה. הדבר כמובן מאיץ את קידומו במהלך השנים עד לפסגת הצבא הרומאי. ברוב דרכו הוא מלווה גם על ידי העבד יואיר שלו הוא חייב הרבה.

הספר מתרחש בתקופתו של הקיסר קומודוס עד לסיום תקופתו של הקיסר ספטימיוס סוורוס (תחילת 200 לספירה).

למרות שהספר מלא בפרטים היסטוריים הוא קריא ומרתק במיוחד לאוהבי התקופה.

שפחתי בחיקך – חוה עציוני-הלוי

לאוהבי סיפורי התנ”ך (ולא רק) – ספר חדשה של חוה עציוני-הלוי שמספר את סיפורה של הגר שפחתה של שרה. ספר מקסים!

31/05/2015

כולנו מכירים את הסיפור של הגר השפחה שניתנה לאברהם על ידי שרה (אז עוד נקראה שרי) כיוון שהיא כבר נואשה מללדת לו יורש. להגר יש קונוטציה שלילית ביהדות בעיקר בגלל שהיא אמו של ישמעאל שנחשב על פי הקוראן כאבי העמים הערבים. שמה הוא אחד מהשמות מהתנך שלא קוראים לילדות על שמה כמו עמרי לבנים (שהיה מלך רשע).

בספר הזה הגר זוכה "לספר את סיפורה". הגר היא שפחה בארמון פרעה ושמועות מרמזות כי היא בתו הלא חוקית של פרעה הקודם. היא מתאהבת בעסד אחר ששמו שלח והם משוכנעים שהם יזכו לקשור את גורלם יחד. כל זה משתנה כאשר אברם ושרי מגיעים למצריים בגלל הרעב ששורר בארץ כנען. שרי כה יפה שאברהם חושש שאם ידעו שהיא אשה נשואה יהרגו אותו ולכן הם מצהירים כי הם אחים. פרעה כמובן מעוניין לקחת לו לאשה את שרי היפהפיה ונותן לה במתנה את הגר כשפחה. 

כאשר מתגלה האמת שרי ואברם חוזרים לארצם והגר נאלצת לחזור עמם. לשרי יש כבר אז תכניות עבור הגר היפה כי היא מבינה שאם עד עכשיו לא הצליחה ללדת כנראה כבר לא תצליח. את הסיפור אנחנו מכירים - הגר יולדת לאברם (אברהם לאחר שינוי שמו) את ישמעאל אבל שרה לא מפסיקה לרדות בה ולדרוש את בנה כאילו היה שלה. לאחר שהיא יולדת את יצחק היא מפחדת שישמעאל ינסה להרוג את בנה ודורשת לגרש אותם. רק אחרי כמה שנים היא מבינה שהנורא מכל אכן קורה אבל מי שמסכן את בנה הוא אביו ולא אחיו.

אנחנו קוראים את הסיפור פעם הראשונה מהצד של הגר - ילדה שנלקחה מביתה ומכל מה שהכירה להיות שפחה בארץ רחוקה ולא מוכרת. היא הופכת לאם אבל עוד במהלך ההריון שרה לא מפסיקה להתעלל בה עד שהיא מנסה לברוח. כאשר הם מגורשים לבסוף ממאהל אברהם היא נאלצת לראות את בנה גוסס לידה. הסיפור מציג את סיפורן של שתי נשים חזקות וחשובות בהסטוריה של עמינו וכמו בספריה הקודמים חוה עציוני-הלוי מספרת את הסיפור בצורה רהוטה וסוחפת.

ספר חובה לכל אוהבי סיפורי התנך וגם מי שלא מתחבר מדובר בסיפור יפהפה.

הזריחה – ויקטוריה היסלופ

הפעם ויקטוריה היסלופ לוקחת אותנו אל האי הקטן והקרוב אלינו קפריסין ואל המלחמה בתחילת שנות השבעים. מלחמה ששינתה את פניו וחילקה את התושבים מקפריסאים ל- יוונים וטורקים, ולסיפור של 2 משפחות אחת מכל צד של הסכסוך

בספר זה כמו בקודמים של ויקטוריה היסלופ, אנחנו נשארים באגן הים התיכון והפעם בקפריסין  בשנות ה- 70. האי הקטן (פחות ממחצית שטח מדינת ישראל) עבר טלטלות רבות. בשנות ה- 50 קיבל עצמאות מטעם בריטניה וחיו בו קפריסאים יוונים וקפריסאים טורקיים אבל מתחת לפני השטח 2 הקבוצות בחשו עד שב- 1974 לאחר מהפכה יוונית בניסיון לספח את האי ליוון, פלש צבא טורקיה לצפון המדינה - עד היום האי מחולק לשניים קפריסין שמוכרת על ידי האום והחלק הצפוני שנשלט על ידי טורקיה אבל לא מוכר על ידי האום כמדינה עצמאית. הספר הוא בעיקר סביב עיר הנופש פמגוסטה שבעקבות פלישת הטורקים ננטשה על ידי תושביה ונטושה עד היום.

בשונה מספריה הקודמים כאן הסיפור לא מתמקד בבחורה אחת אלא בשלוש משפחות - משפחת פפקוסטה העשירה שהם בעליו של מלון "הזריחה" הגדול והמפואר ביותר בפמגוסטה שעד הרגע האחרון שבו הם נאלצים לנטוש מסרבים להאמין שהעיירה השלווה ומלאת התיירים שלהם בכלל בסכנה, משפחת גאורגיו היוונית ומשפחת אזקאן הטורקית.

לשתי המשפחות יש מכנה משותף - כל אחת מחכה לבן שנלחם על אמונתו במולדת, כל אחד והמולדת שלו. שתי המשפחות נשארות בעיר הנטושה בתקווה שהבנים האובדים יחזרו וימצאו אותם.

הגעתי לקריאת הספר לאחר שקראתי לא מעט ביקורות לא אוהדות לספר מצד אחד ומצד שני את כל ספריה הקודמים אהבתי מאד.

שורה תחתונה - אני נהנתי מאד וסיימתי אותו די מהר מה שאומר שהוא זורם וכיף לקרוא בו. הוא מעט שונה מהקודמים בגלל שכאמור אנחנו לא עוקבים רק אחרי סיפור של בחורה אחת או משפחה אחת כמו בספרים הקודמים וגם מדי פעם יש טוויסט קטן בעלילה בו מי שחשבנו שהוא גיבור או גיבורת הסיפור מסתברים כלא כאלה.

לי גם היה מעניין לקרוא על ההסטוריה של האי שכל כך קרוב אלינו, ואם זאת אני לפחות לא כל כך הכרתי את ההסטוריה שלו. הספר לא עמוס ביותר מדי פרטים הסטוריים וחלקם אפילו חסרים לטעמי אבל,  כמו בכל ספר כאשר מעניינת אותי התקופה אז משלימה את הפער בויקיפדיה.

ולמי שלא קרא את הקודמים - "האי של סופיה", "הריקוד של סוניה" ו- "חוטים מקשרים" שלושתם מומלצים מאד.

לא "ספר מופת" שאי אפשר בלעדיו והחיים שלכם גם לא ישתנו אם תקראו אותו או אם לא, אבל בהחלט ספר נחמד וזורם שכיף לקרוא.