סיפורה
של עיתונאית שלומדת שכדי לספר סיפור צריך
לפעמים פשוט להקשיב ולא רק לרוץ קדימה
ולפרסם ולבדוק בדקך מה זה עושה לאנשים
עליהם הסיפור מסופר
02/05/2015
כשקראתי את הספר כל הזמן חשבתי על השיר של אריק איינשטיין "עיתונאי קטן שלי":
הם הורגים עם המילים
משחקים בנשמה
לאן אני שואל
הלכה האהבה
שברו לו את הלב
שברו את הילדה
אז בטח שתהיה פה
תהיה פה מלחמה
גיבורת הספר היא קיטי לוגן עיתונאית שכל כך רצתה להצליח גם בטלווזיה והייתה כל כך בטוחה בכתבה שלה שלא בדקה הכל עד הסוף והרסה את חייו של אדם חף משפע.
כל העולם מפנה לה עורף - היא מפוטרת מתכנית הטלווזיה, בן זוגה עוזב אותה וכל העולם חושב (ובצדק) עד כמה היא בן אדם שפל שלא רואה אף אחד חוץ מעצמה. גם כשהיא רוצה להתנצל בפניו היא רוצה לעשות זאת כדי שהחיים שלה יחזרו למסלולם ולא כי היא באמת מבינה מה היא עשתה לאותו אדם.
העורכת שלה משאירה לה משימה אחרונה לפני מותה - רשימה של 100 שמות של אנשים שלכאורה אין קשר ביניהם אבל קיטי בטוחה שלזכרה של העורכת היא תמצא את הקשר ותפרסם את התחקיר לזכרה.
זה סיפור על אדם שמרוכז בעצמו ובטוח בצדקתו שלפתע הכל נשמט וקיטי צריכה להתחיל הכל מחדש -להבןי מה היא באמת תפקיד העיתונאות ואיך להקשיב לספורים במקום רק לכתוב מה שנראה לה נכון. בדקך היא מגלה אנשים "רגילים" אבל מגלה שמאחורי כל אחד כזה מסתתר עולם ומלואו. בדרך היא גם מגלה איך זה להיות הצד שנפגע מהתקשורת ולא רק הצד הפוגע.
אני נהנתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה