אמון – סבא שלי היה יורה בי – ג’ניפר טגה וניקולה זלמייר

הייתם מאמינים שהבחורה היפה הזו היא נכדתו של אמון גת (המפקד הסדיסטי של מחנה העבודה פלאשוב? ספר מנקודת מבט קצת שונה על השואה

12/04/2015

תסתכלו על הבחורה היפה הזו- הייתם מאמינים שסבא שלה הוא לא אחר מאשר אמון גת - המפקד הסדיסט של מחנה העבודה פלאשוב?

מי שראה את הסרט רשימת שינדלר בוודאי זוכר את מפקד הכלא שנהנה לצלוף ממרפסת ביתו שמשקיפה על המחנה, בתושבי המחנה עצמו, רק כי בא לו.

הסיפור אולי עוד יותר מורכב בגלל צבע עורה של ג'ניפר - אמה ניהלה רומן עם גבר ניגרי וכשהייתה בת ארבעה שבועות נמסרה לאימוץ. השנים הראשונות היו יותר משפחת אומנה כך שהיא נשארה בקשר עם אמה ועם סבתה עד גיל שבע אז האימוץ נהייה סופי וסגור ונותק הקשר. ברור שהיא ידעה כי היא מאומצת בגלל צבע עורה (המשפחה שאימצה אותה היו משפחה גרמנית לבנה) אך עד גיל שלושים ושמונה היא לא ידעה מה הרקע המשפחתי הביולוגי. היא אפילו ביקרה בארץ ופיתחה קשרי חברות אמיצים עם שתי חברות ישראליות -  נועה וענת ששתיהן ממשפחות של ניצולי שואה.

בגיל שלושים ושמונה היא מוצאת במקרה בספריה ספר ובו תמונת אמה הביולוגית ואז היא מגלה מי היא באמת ומי היה סבה. היא מתארת בספר את החיפוש העצמי שלה אחרי האמת המשפחתית והנסיונות להתעמת עם אמה. סבתא כבר נפטרה ולכן היא לא יכולה לתחקר אותה אבל ממה שהיא קוראת היא מבינה שסבתה טענה כי היא לא ידעה דבר ועד יומה האחרון אהבה את אמון גת והעריצה אותו.

ג'ניפר יוצאת למסע "שורשים" כמו שיוצאים אלו הרבה ישראלים ויהודים אבל בשונה מאיתנו היא מחפשת את השורשים "הרעים" וחוקרת את מה שהודחק בחברה הגרמנית כולה.

שיא הסיפור הוא לדעתי בסוף כאשר היא עומדת יחד עם קבוצה של תלמידים ישראליים במחנה העבודה פלאשוב בטקס לזכר קורבנות המחנה.

הספר כתוב שני קולות - קולה של ג'ניפר ואת החסר בעיקר מבחינה הסטורית משלימה ניקולה זלמייר שכתבה יחד איתה את הספר.

ספר מרגש מאד מנקודת מבט שונה על השואה