ג’ודי פיקו לוקחת אותנו הפעם אל כתלי בית המשפט ואל דילמה מוסרית לא פשוטה – האם העובדה שלרות נאסר לטפל בתינוק גרמה למותו? אם רות לא הייתה שחורה האם היא בכלל הייתה מואשמת במותו?
17/06/2017
צעד
גדול קטן – ג’ודי פיקו
460 עמ’
– הוצאת כנרת זמורה ביתן
ז’אנר: דרמה
רות ג’פרסון היא אחות מיילדת עם עשרים שנות ניסיון שנחשבת לאחות
מוערכת מאד. היא אלמנה שמגדלת את בנה בן ה- 17 לבדה ודואגת שהוא יקבל את החינוך
הטוב ביותר שאפשר. יום אחד היא ניצבת בפני מצב שלפחות במסגרת עבודתה עוד לא נתקלה.
זוג הורים שזה עתה נולד להן בן דורשים שרות לא תתקרב לבנם. ההורים דוגלים בעליונות
הגזע הלבן ואילו רות היא שחורה. היא ה”לא לבנה” היחידה בצוות האחיות כך שכשהיא
רואה פתק שמוצמד לתיק התינוק “נא לא להקצות אנשי צוות ממוצא אפריקאי” ברור לה
שהכוונה היא אליה.
היא ממשיכה בעבודתה ומקפידה לא להתקרב אל התינוק אך הגורל מזמן
דווקא אותה לחדר בו התינוק נשאר לבד והיא מגלה כי הוא אינו נושם. מה עליה לעשות?
האם ההוראה החד משמעית שניתנה לה גוברת על השבועה שנשבעה כאחות?
רות מואשמת בפשע הנורא מכל – רצח. היא מושעית מעבודתה ורשיונה
נילקח ממנה. כל מה שעבדה למענו כל השנים יורד לטמיון.
קנדי מק’וורי היא סניגורית ציבורית לבנה שמתמנה לייצג את רות. היא
ההפך הגמור ממנה והכל בגלל צבי עור. היא נשואה למנתח עיניים מצליח, כל כך מצליח
שהיא יכולה להרשות לעצמה לעבוד בסניגוריה הציבורית ולנסות לעזור ולהציל את אלה שלא
יכולים לעזור לעצמם.
לכולם ברור שהמשפט סובב סביר נושא הגזע והגזענות. לכולם ברור שאם
רות הייתה לבנה, אולי התינוק לא היה בין החיים, אבל היא לא הייתה מואשמת במותו.
למרות שהנושא ברור קנדי מחליטה להוציא את הנושא מהמשפט ולהתמקד
בנושאים הרפואיים בלבד. היא בטוחה שהיא אדם ליברלי (היא הלא הצביעה לאובמה) וחסרת
כל מוטיב גזעני בחייה. אין לה בעיה שבתה תתחפש לנסיכה השחורה טיאנה (מהסרט הנסיכה
והצפרדע) והיא לא חוצה את הכביש אם אדם שחור הולך במדרכה לפניה. אבל האם היא באמת
מבינה מה זה להיות אדם “לא לבן”. האם היא באמת מבינה את ההקרבות שרות נאלצה לעשות
כל חייה ועדיין נאלצת לעשות?
הספר מסופר משלוש נקודות מבט שונות. הראשונה היא כמובן רות עצמה.
בסיפור שלה אנחנו מתוודעים לא רק לחייה היום אלא גם לחייה בתוק ילדה עם אמא שעובדת
בתור משרתת במשפחה לבנה עשירה.
נקודת המבט השניה היא דווקא המפתיעה – טרק באוור אביו של התינוק
שרות מואשמת ברציחתו. דרכו אנחנו נחשפים אל העולם של האנשים המאמינים בעליונות
הגזע הלבן. אנשים שמאמינים שסיפורי השואה הם המלצאה של היהודים כדי להמשיך לשלוט
בעולם, אנשים שמאמינים שהשחורים עדיין צריכים להיות עבדים, אנשים שמאמינים שאנשים
הומוסקסואלים צריכים למות.
נקודת המבט השלישית היא של קנדי – הסניגורית של רות. בחורה לבנה
מבית טוב שמאמינה בכל ליבה שעצם העובדה שהיא לבנה לא משנה דבר והיא תעשה הכל כדי
לזכות את רות. המהלך המשפט היא מתחילה להבין שחייה הם כאלה בגלל שהיא לבנה, והכל
בא לה יותר בקלות רק בגלל עובדה זו.
הספר לוקח אותנו אל ארה”ב של היום שמצד אחד כבר זכתה לראות נשיא
שחור בבית הלבן ומצד שני נושא הגזענות הוא עדיין נושא טעון לכל הצדדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה