בשנת 2090 ילדים לא נולדים. ילדים נוצרים. הם נוצרים מביציות שנשאבות מבנות בנות 18 ומנערים שמוסרים את הזרע. כל זה כדי שהמין האנושי לא ייכחד. ובתוך כל זה, בחורה אחת יוצאת לחפש את הילדים שאולי נולדו לה מאותן ביציות והיא תעשה הכל כדי למצוא אותם
17/06/2017
עיני
אוניקס – אשכר ארבליך-בריפמן
ז’אנר –
עתידני, דרמה
437 עמ’,
הוצאת דני ספרים
השנה היא 2090 ואוניקס היא בחורה צעירה בת 26 שמנסה להבין את העולם
בו היא חיה. העולם ב- 2090 שונה מהעולם בו אנו חיים היום – שינויים אקלימיים
שאנחנו בני האדם גרמנו להם לקרות שינו את פני כדור הארץ.
הקרינה כל כך חזקה שאי אפשר לצאת בלי להתמרח בקרם הגנה חזק (הרבה
יותר ממה שאנחנו מכירים היום), אי אפשר להסתובב באמצע היום בשורוולים קצרים וחובה
כיסוי ראש. גם בעלי חיים לא מסתובבים בחוץ – והמעטים שקיימים נמצאים רק בתוך הבתים.
האסון הגדול קרה בשנת 2040 ומאז העולם עסוק בהשרדות. לא רק של
האנשים ששרדו אלא גם השרדות של המין כולו – לסייע לנותרים להתרבות.
בעקבות האסון קרסו כל הממשלות שאנחנו מכירים והוקם ארגון על שחולש
על כל העולם כולו (אחד השינויים שהכניס שכולם מדברים עכשיו אנגלית). לכל אדם יש
שבב שמושתל תחת עורו כך שהממשל יודע עליך הכל בכל רגע נתון.
אוניקס היא אחות בבית אבות ונקשרת במיוחד לסיימון טילריד זקן חביב
בן 108 שמספר לה סיפורים על איך היה העולם לפני האסון הגדול. הוא מעודד אותה לנסות
ולגלות עוד דברים בעולם – דברים שפעם היו מובנים מאליהם וכיום לא מקובלים.
אפילו לצאת לגינה ציבורית וסתם לשהות שם – אם אין לך ילד זה לא
מקובל, ואם אתה עם ילד וחלילה הוא נצפע אזי המפקח שמקום ידאג שמי שצריך לדעת עך
ידע. עד כדי כך ילדים הם דבר נדיר.
אוניקס מבינה שחייה לעולם לא יהיו שלמים אם לא תדע מה קרה בגורל
ילדיה הביולוגיים – ילדים שאולי נוצרו מהביציות שנשאבו ממנה בכפייה בהגיעה לגיל
18. כי ככה זה – כל אחד ואחת חייב לתרום כמה שיותר למאמץ הגלובלי של שימור המין
האנושי.
היא יוצאת למסע לא פשוט בניסיון להבין את התהליך אותו עוברות
הביציות מרגע הילקחתן מהבנות עד לרגע בו תינוק מושלם נמסר להורים מאושרים אי שם
בעולם.
הדרך בה החליט העולם להתמודד עם אי הפוריות מעלה שאלות רבות – האם
לצורך שימור המין האנושי אכן מותר לעשות הכל? כאשר נוצר עובר באיזו זכות אפשר
להחליט האם הוא ימשיך ל”גדילה” או יושמד?
בניגוד לספרים אחרים הנוגעים באי פוריות המין האנושי (כמו “סיפורה
של שפחה”), כאן הנשים לא הופכות לרחם להשכרה או לשפחות מין ואם נוצר תינוק הן
אפילו לא יודעות כך שגם לקיחת התינוק מאמו לא מתרחשת. אבל האם זה אומר שזה אנושי
יותר? לקצור מגופה של נערה בת 18 את כל הביציות שלה למען האנושות כולה?
מקווה שהעולם לא יצטרך להגיע למצב בו נאלץ לענות על השאלות האלה.
אשכר ארבליך-בריפמן פרסמה עד היום 28 ספרים שהמפורסמים בהם היא
הסדרה של “ווינטר בלו, ילדת הפיות”. זהו ספרה הראשון למבוגרים ואישית אני מקווה
שהיא תמשיך.
ספר מצויין ומומלץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה