“אני אגיד לכם מה דעתי: אני לא רגיל רק בגלל שאף אחד אחר לא חושב שאני רגיל. זאת הסיבה היחידה”. מה תחשבו אתם אחרי שתכירו את אוגוסט? בטוח לא תחשבו שהוא ילד רגיל השאלה אם תחשבו שהוא “פריק” או שתראו בו את הילד החכם והשנון שהוא באמת?
קראתי הרבה המלצות על הספר ולמרות שנחשב ספר נוער הזמנתי אותו מהספריה. כשהבאתי אותו הבייתה הייתי באמצע קריאה של ספר אחר ואמרתי לבן שלי שאולי הוא ינסה לקרוא אותו. היום בבתי הספר דורשים מהילדים להביא ספר קריאה וכל יום יש חצי שעה של קריאה ובמקרה שלו זה מצויין אחרת הוא לא קורא. "אבל אמא...." תמיד יש אבל.
כן, אני יודעת שהתחלת ספר אחר אבל הוא חלק מסדרה והוא קיים בבית וכבר קראת את הראשון אז תעשה הפסקה עם השני ותנסה את הספר. לא ילך תחזור לספר שלך. טוב נו.... אחרי ארבעה ימים סיים את הספר ולא הפסיק לדבר עליו וחיכה כבר שאני אקרא כדי שנוכל לדון בו ביחד.
הספר כאמור נחשב כ"ספר נוער" אבל אני חושבת שכל אחד ואחת צריך לקרוא אותו ובטח לא רק נוער. הספר מספר על אוגוסט ילד שמתחיל כיתה ה' שסובל מעיוות נדיר בפנים או כפי שהוא מתאר: "קוראים לי אוגוסט, ואני לא מתכוון לתאר את עצמי. איך שלא תדמיינו אותי - זה הרבה יותר גרוע."
העלילה מתרחשת בשנת הלימודים של כיתה ה' בו הוא בפעם הראשונה מתחיל ללמוד בבית ספר רגיל עם ילדים רגילים. כמובן שכמו בכל מקום בחברה נורמלית יש כאלה שמתחברים ויש כאלה שמרוב פחד ואולי מבורות שונאים ומנסים להסית את האחרים.
הספר מסופר מכמה נקודות מבט דבר שהופך אותו לאמיתי יותר. ברור שכשנקרא את נקודת מבטו של אוגי נרחם עליו ונכעס על כל העולם אבל מה מרגישה אחות שקיבלה אח מעוות - לא קל לדעת שתמיד ההורים יהיו לצידו ולא בהכרח לצידה עם כל האהבה שהיא חשה אליו ולפעמים היא רוצה להיות סתם רגילה ולא "זאת עם האח המעוות".
האם זה לא טבעי להרתע כשאנחנו רואים ילד כזה? גם אם אנחנו האנשים הכי טובים ורגישים בעולם אני מאמינה שכל אחד מאתנו בפגישה הראשונה היה נרתע - השאלה מה עושים הלאה? האם מנסים להכיר או בורחים?
אני מאד אהבתי לקרוא דווקא על ההתמודדות של כל הסובבים אותו כי זו לא התמודדות קלה. אני חושבת שמי שאמיץ הם דווקא הילדים שלומדים מה זה שונה ולומדים להתמודד עם זה כל אחד בדרכם. ההתמודדות של אוגי כמובן מרתקת גם היא אבל היא יותר מובנת - הוא לא יכול לשנות את עצמו ותמיד יצטרך להתמודד אבל לחבריו לכיתה זו התמודדות שונה. הם יכולים גם לברוח ממנה ומי שלא עושה זאת הוא הגיבור האמיתי בעיני.
שורה תחתונה - הייתי מכניסה אותו כספר חובה במערכת החינוך אולי כך ילדים יבינו שזה טבעי להרתע אבל מותר ורצוי לנסות גם להכיר וזאת הגדולה האמיתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה