רומן היסטורי המתרחש בתחילת המאה הקודמת בציילון (סרי-לנקה של היום). האם יצליחו גוונדלין ולורנס להתגבר על סודות העבר ועל תככים של הסובבים אותם? האם האהבה תנצח או שמא הסודות האופפים אותם?01/08/2017
אשתו של
מגדל התה – דיינה ג’פריס
ז’אנר:
פרוזה, רומן
430 עמ’, הוצאת ידיעות ספרים
סיימתי את הספר כבר לפני יותר משבוע – מאד אהבתי אותו אבל אין לי
מושג מה לכתוב בלי לעשות ספויילר. אז נתחיל ברקע הכללי – גוונדולין היא צעירה בת
19 שהולכת בעקבות הלב ומתחתנת עם אלמן צעיר (לורנס), בעל מטעות תה בציילון.
הסיפור מתרחש בתחילת המאה הקודמת כשציילון (סרי-לנקה של היום) היא
תחת כיבוש הבריטים והמקומיים הם רק הפועלים והמשרתים.
גוונדולין מגיעה לביתה החדש – בית גדול ומפואר עמוס בפועלים
ובמשרתים בלב מטעי התה של בעלה. לאט לאט היא מגלה את סודות הבית ואת חוקי המשחק
בחברה החדשה אליה היא הגיעה.
בזמן שהיא מצפה לתינוקם הראשון היא בטוחה שהיא הגיעה למנוחה ונחלה
ושום דבר לא יכול להרוס את חייה. הלידה מתרחשת בזמן שכל בני המשפחה שאמורים להיות
איתה כולל הרופא שלה לא מצליחים להגיע. ברגע המיוחל, כאשר המיילדת מביאה
אליה את פרי בטנה היא מבינה שעליה לקבל החלטה גורלית, כזו שרק היא והמיילדת ידעו
עליה. היא יודעת שלא משנה איזו החלטה תקבל זה ישנה את חייה לעד אבל לא נותרה לה כל
ברירה.
הספר מוביל אותנו אל תחילת שנות ה- 30 ואל המשבר הכלכלי הגדול שפקד
את העולם ולא פסח גם על הקולוניות הבריטיות.
המדינה נשלטת אמנם על ידי הבריטים אך קיימים תככים בין הבריטים
השולטים לבין הפועלים הסינהליסטים (התושבים הבודהיסטים של הארץ) ובין הטמילים
(בני הדת ההינדית).
ואי אפשר גם בלי תככים בין נשים – אשת החברה שמאוהבת בבעלה של
גוונדולין ובטוחה שהיא רק צריכה לרמוז והוא ירוץ אליה חזרה, אחותו של לורנס גם היא
לא טומנת ידה בצלחת ומנסה בכל כוחה להפריד ביניהם ולהשאיר אותו רק עצמה.
האם נישואיהם של לורנס וגוונדולין יחזיקו מעמד למרות הקשיים
הנערמים בדרכם? האם גוונדולין יכולה להמשיך כרגיל כשעול כבד מונח על כתפיה?
הספר מעלה סוגיות רבות לא פשוטות הן במישור האישי והן במישורים
רחבים יותר כמו מעמד הפועלים והבדלי מעמדות בין צבעים שונים.
אז מה מושך בספר הזה – נופים
מהממים של ציילון, תככים ומזימות בין אנשים, נשים ואפילו עמים שלמים. סיפור אהבה
בין שני אנשים שסך הכל מחפשים אהבה ולחיות את חייהם יחד אך הגורל לא תמיד עוזר
להם. אני אהבתי 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה