יום שלישי, 23 בינואר 2018

חואניטה איילת - יונית קמחי

סיפור מקסים על תינוקת קטנה שהתמזל מזלה והיא אומצה על ידי אשה מקסימה ואמיצה


חואניטה איילת - יונית קמחי
ז'אנר" דרמה, ספרות מקור
243 עמ', מדיה 10 הוצאה לאור בע"מ


יונית קמחי היא אישה אמיצה. היא אולי לא חושבת כך אבל אין ספק שלאמץ ילדה בגיל 40 כשמאחורייך מלחמה לא פשוטה במחלת הסרטן, דורש אומץ והרבה. ואולי זה משהו שכל כך טבוע בנו - הרצון והכמיהה לילד - שזה לא אומץ אלא הרצון לחיות.
בגיל 30 היא נלחמה בסרטן וגם ניצחה אבל, הניצחון גבה מחיר גבוה - היא לעולם לא תוכל ללדת ילד משלה. גם הקפאת ביציות לא היה תהליך מקובל באמצע שנות השמונים וכך יונית מגיעה לגיל 40 כשהאפשרות היחידה העומדת בפניה היא לאמץ ילד/ה בחו"ל.
מהרגע שהיא מחליטה עד הרגע בו מגיעה הטלפון המיוחל בו מודיעים לה שנולדה תינוקת עוברים 9 חודשים (כמה סימבולי). עוברים עוד כמה חודשים עד שיונית מקבלת את האישור לנסוע לגואטמלה לפגוש את בתה לראשונה וכאן אנחנו מצטרפים אל סיפור ההיכרות שלה עם בתה.
הספר כמעט ולא מתעכב (אולי בכוונה) על אותם חודשים ראשונים אלא קופץ ישר לפגישה של יונית עם בתה הקטנה.
בגואטמלה היא "מבלה" כמעט חודשיים עד שהרשויות מאשרות את האימוץ ואת חזרתן של השתיים ארצה. אנחנו מדברים על אמצע שנות התשעים שלא היו טלפונים חכמים ובקושי הייתה אפשרות לתקשר כשנמצאים במדינת עולם שלישי.
אנחנו חווים עם יונית את תהליך הכרותה עם בתה ואת הכרותה של הארץ בה היא נמצאת על הטוב והפחות טוב שבה. יונית היא מדריכת טיולים מקצועית ודוברת ספרדית (בזכות שליחות של הוריה במקסיקו כשהייתה ילדה) אך בכל זאת להסתדר לבד בארץ זרה ללא בני משפחה מסביב ועם תינוקת קטנה זה לא דבר פשוט. בטח לא במדינה שהבירוקרטיה שולטת בה.
הספר כתוב בצורת יומן וקופץ מדי פעם בזמן וכך אנחנו מתוודעים גם למחלתה והחלמתה של יונית וגם לגדילתה של נטע - ילדתה מאומצת שגדלה ללא אב אבל עם אם מדהימה שנלחמה עליה כל כך.
סיפור מרגש ומקסים על אשה אחת שבסך הכל רצתה לחיות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

נוודי הצוללות - אלון אלטרס

החיפוש אחרי פושע נאצי זקן מביא לתעלומה גדולה הרבה יותר. מי קונה ממנו כתבי יד נדירים שיכולים להוביל לאטלנטיס האבודה וכיצד מחנות קיץ לסטודנט...